כבוד ידיד ה' וידיד כל בית ישראל
הגאון הנודע לשם ולתהלה בארץ ובחו"ל וכו'
הנני ממהר לשוב בתשובה אודות שאלתו, מאת רבים מבני קהלתו, ומכמה חכמים היושבים במחיצתו, אשר אותו ידרשון יום יום לשמוע עצתו ודעתו, דעת תורה והשקפה טהורה כאשר היתה באמנה אתו, ובאו לפניו ותימה יקראו על אודות הנהגת מרן אור העולם הגר"ד קוק שליט"א לעבור לפני התיבה בראשי חדשים ובחולו של מועד כאשר את קולו הקדוש מלוים כלי נגינה, ונפשם לשאול הגיע'ה, מדוע רב האי גאון אינו חושש לאזהרת רבנן קדישי שלא להכניס כלי נגינה בתוככי בית הכנסת, וכבר ידוע גודל קדושתו וחסידותו, ובודאי שיש לו נימוק ברור להנהגתו, ומבקשי ה' באו לדעת את ביאור הנהגת הקדש של החסיד שבכהונה, ואותי ביקש לחוות דעי ולכתוב בזה תשובה ברורה כדי לשגר הדברים אל החכמים ולהמון הצמא לדבר ה'.
ובטרם כל שיח, הנני מחוייב לפתוח בכאב גדול במחאה רבתי על כבודה של תורה, מפני שהקול נשמע שכביכול גאון עזינו הגר"ד קוק שליט"א נוהג שלא כהלכה, ושיש מי שכבר הספיק לעשות "תשובה" על החטא של הכנסת כלי נגינה בבית הכנסת, וקיבל על עצמו שלא להכניס כלי נגינה במקום תפלתו עם ההמון, אך בבית מדרשו של מרן קדוש ישראל הגר"ד קוק שליט"א עדיין לא התעוררו לעשות תשובה...
וחובה קדושה מוטלת עלינו למחות על אלו שמטילים אימה על חכמי ישראל ולומדי התורה, והכל מתוך שטחיות ודיבורי סרק, ובפרט בימים אלו שכל בית ישראל עושים אבילות לכבוד התורה שנפטרו כ"ד אלף תלמידי רבי עקיבא במגיפה קשה, על שלא נהגו כבוד זה בזה, וכבר אמרו חז"ל דפרוצות מפרכסות זו את זו, ק"ו תלמידי חכמים, ובדורינו זה יש מתלהלהים היורים זיקים ומלעיבים במלאכי אלקים, פעמים בהדיא ופעמים בשתיקה רועמת [ודי למבין], ורוב ככל דבריהם הבל, קנאה שנאה ותחרות, ה' יצילנו מהם ומהמונם.
ועתה בא ברוך ה' ואתה תחזה איך כל הנידון המדובר בגדר עורבא פרח ואין בו ממש כלל ועיקר.
א. זה ידוע שכאשר החלו ניצני הרפורמה ושאר גרעיני המתחדשים לנבוט באדמת הונגריה - כבר בשנת תקע"א והלאה, אז הגאון החתם סופר זיע"א היה מראשי הלוחמים בה בפומבי, וכידוע לכל המטייל בכתביו ובתשובותו איך ששפך סוללה על רבה של אראד אהרן חורין המכונה אח"ר, שנתן "הכשר" לשינויים שנערכו בתפלה בטמפל הרפורמי הראשון בעיר האמבורג, וכן נלחם על המתחדשים בויין שבקשו להביא כלי זמר ולהתיר קול באשה וכו' בתוככי בתי כנסיות, וכן עמד כחומה בצורה לשמר בעיר אייזנשטאט את מיקום התיבה של ס"ת, ונקט בדרכו החריפה ש"חדש אסור מן התורה".
ב. ובשו"ת חת"ס (בהשמטות חחו"מ סי' קצב, ד"ה מה שרוצים) כותב לחמיו הגרע"א, וז"ל: לנגן בביהכ"נ בכינור ועוגב, לפע"ד הוא מנוע מפסוק "על נהרות בבל", כי בודאי לשורר בפני הכשדים החשובים לבד, היה די באומרם איך נשיר שיר ה' לפני בני נכר, מאי "על אדמת נכר", אלא על כרחך היו רוצים [הכשדים] שישוררו [ישראל] לה' בהודות והלל על ישיבתם בבבל בהשקט אחר החורבן, כדכתיב "בנו בתים ונטעו כרמים" וכו', ומ"מ לא רצו לזמר בתפלתם כדרך שעשו בבהמ"ק כאילו שכחו ירושלים ונתיאשו ממנה, וזהו שאמר "שם ישבנו" בהשקט, ואפ"ה "גם בכינו בזכרינו את ציון", כי אפי' אם הותר לשמחת חתן וכלה לשמח לב עגומי הגלות, אבל במקדש מעט אין נכון להראות שמחה לפניו כעין שמחת ציון, כי אין שמחה ואין שחוק לפניו ית"ש עד יושב בשמים ישחק כמבואר פ"ק דע"ז. עכ"ל.
ג. וכן הסכימו כל גדולי ישראל יחד עם חכמי בית הדין ד"המבורג" בכינוס שעשו על סוגיית הניגון בכלי הנקרא "עוגב" בתפלות שבת ויום טוב על ידי גוי, ונדפסו דבריהם בס' "אלה דברי הברית" הנדפס באלטונא בשנת תקע"ט. ע"ש בתשובות החתם סופר והגאון מליסא ומהר"ר שמואל מאמסטרדם, ועוד ועוד, ואז כתבו לאסור כל כלי שיר, ועיקר דבריהם נסוב על הבעיה בדמיון אל חקות הגויים והרצון של שועלים קטנים לשנות מנהגים קדומים, שלכן כתבו לאסור את הדבר גם בימות החול. ע"ש. [והחת"ס בתשובה שנדפסה בס' הנ"ל (עמ' ו והלאה) הזכיר את דבריו הנ"ל (אות ב) בנוסחא אחרינא קצת].
ד. ורבינו המשנ"ב (סי' שלח סק"י) דן בענין הזמנת גוי לשורר בכלי זמר בשבת אצל הישראל, שאין היתר אלא לצורך שמחת חתן וכלה, לאפוקי שמחת מילה ושמחת תורה וכו', וכתב עוד, "וע' בשו"ת מהר"י אסאד ח"א (סי' נט) שאוסר לנגן במינים ועוגב בשעת התפלה ע"י גוי. ועיין בשו"ת חת"ס ח"ו (סי' פו) שהביא ראיות לאסור אף בחול לנגן בבית הכנסת בשעת התפלה ובפרט בשבת אין שום היתר". עכ"ל. וע"ע בליקוטי חת"ס שם (סי' פד). ודו"ק.
ה. והרואה יראה כי כל האמור בדברי הגדולים הנ"ל לא שייך אלא בזמן שהכנסת כלי שיר לבית הכנסת היוותה גושפנקא לעוקרי הדת הרפורמים, והיא גזירה לשעתה ולא לדורי דורות, והכל לפי הענין, שהרי אז היה צורך לעקור את השורש הרע בראשיתו, אבל האידנא רק משובש יחשוב שכלי הנגינה הנמצא בבית הכנסת של שומרי התורה יש בו סיוע להנהגת הרפורמים.
ו. ובפרט שאופי הניגון בזמנו היה לעורר מצב של "הילולא וחינגא", [כלשון הג"ר פנחס עפשטיין בשו"ת "מתורתו של רבי פנחס" (סי' ה). ע"ש. וראה תשו' הגר"י מליסא (סי' ד). ודו"ק], ותערובת גברים ונשים [ראה שו"ת זקן אהרן וואלקין (חאו"ח ס' ו), ועוד], והחרדים לדבר ה', אין להם חלק ונחלה בסגנון מופקר שכזה. [וד' החת"ס בביאור הפסוקים הם מחודשים ואין הכרח כלל דכל הפוס' מסכימים עמו, ובפרט שבפשוטו של מקרא אין הכרח לדבריו].
ז. וגם חזינן דעיקר העמדת עוגב וכינור באופן קבוע בעת התפלות, שזה ממש חיזוק לעשיית חדשות ושיבושים במערכות הקדש שהתקבלו בדת ישראל קדושים מדורי דורות, וכדרכם של הרפורמים הארורים שהשימוש בכלי שיר היה אצלם דרך קבע, ובזה הוא דקפדי רבנן, שהרי לא התנגדו הפוסקים למאורעות מסויימים שהתקיימו בבית הכנסת עם כלי זמר, וכגון שמחת בית השואבה או ברית מילה וכן שמחת נישואין [בזמן שהיו עושים בבית כנסת].
ח. וכן העיד הגאון מהר"י מולכו בס' שלחן גבוה (סי' תקלא ס"ק יג) שהיו עורכים שמחת חלאק'ה בביהכ"נ בחוה"מ סוכות בתופים ובמחולות. ע"ש. ודברים אלו נוגדים בהדיא למש"כ החת"ס בתשו' שבס' "אלה דברי הברית", שבודאי אסור לנגן בבית הכנסת בכלי זמר גם לצורך שמחת חתן וכלה [ושאר מילי], כי מקדש מעט אשר הוא זכר למקדש החרב, אי אפשר לשורר בו בזמן שעיקר מקום השיר חרב ושומם ושועלים הלכו בו. [ועל כרחין שנתקבל המנהג בזה דלא כחידושו של החת"ס. ודו"ק]. וידוע שכך נהגו להביא כל זמר בשמחת בית השואבה בבתי כנסיות בפני כל גדולי ישראל, ומעולם לא היה בזה פוצה פה ומצפצף.
ט. והמתעקש לחלק חילוקים ב"תורת החילוק" וה"בילוק" יבא ויאמר, כי שאני מאורעות של שמחה, כגון ברית וחלאק'ה ושמחת בית השואבה וכו', שבהם יש להתיר להכניס כלי זמר, משא"כ בתפלה, שבזה לא פלוג רבנן ויש לאסור גם כשעושים כן מידי פעם, ואין אנו נזקקים להשיב ולטרוח לדברי הבל, שהרי לאו בדינא דגמ' וראשו' עסקי', אלא בתקנות הקהל והנהגת הכלל, וכיון שהסברנו את החשש, ושאינו שייך כשעושים כן רק בראשי חדשים ומועדים, ובפרט שהחשש לא שייך בדידן כלל ועיקר כמבואר לעיל, ע"כ הדבר ברור שאין כל חשש, והלואי שאלו יהיה הבעיות שלנו.
י. והרואה יראה לגאון טורקיה מהר"ר חיים פאלאג'י בתשו' "לב חיים" ח"ב (סי' ט), אשר נשאל מעשרה רבנים מהעיר "פאריס" אשר בצרפת, בענין זה שהמתחדשים מביאים כלי הנקרא "אורג'נוס" לבית הכנסת וכו', וגם מבקשים לשנות בנוסחאות התפלה כמה דברים וכו', והרחיב בתשובתו למאד בענינים אלו, וסוף דבר כתב שאין להמנות עמהם, ושלא ראינו מעולם לרבנן קשישאי שיעשו כדבר הזה, והמסתכל היטב בתשובתו עיניו יחזו שאין דבריו שייכים בנידון שלפנינו, [ולדוגמא ראה מש"כ שם שהציבור מרוכז בכלי הנגינה ולא בתפלה, וכן כתבו כמה מגדול האחרו', שהציבור היה מרוכז במקהלה ולא בתפלה, וכמובן שלא שייך בנידון דידן].
יא. ובבית מדרשו של מרן הגר"ד קוק שליט"א, הכל יעידון יגידון, שאין שם אלא ניגוני רגש והתעוררות לעבודת ה' מתוך שמחה עילאה בבחי' "וגילו ברעדה", ודמעות רבות ניגרות מעיני הבאים להסתופף בצל הקדש בעת שעובר לפני התיבה ומנגן ניגוני קדש, וגם השומעים הקלטה של המאורעות הללו מתעוררים בתשובה ובחדוה עילאה לדביקות וחשקות מיוחדת בעבודת ה', ורק בעלי לב אבן לא ישכילו להרגיש זאת, ובאופי ניגון שכזה בודאי לא עלה על דעת אדם מעולם לאסור.
יב. ודוגמא ברורה ופשוטה לחילוקים הנ"ל, כי בזמן החת"ס היו תופסי כינור ועוגב עומדים בבית ה' ומנגנים "סולו" בפני ההמון, ונעשה בית ה' כבית מועד להנאת הציבור לשמוע קול ניגונים ערבים, וזה ודאי לא שייך להעשות בתוככי בית ה', אבל כאשר כל כלי הנגינה טפלים לעומת החזן שהוא ירא ה' וקולו נשמע בהשתפכות הנפש, הרי שמברך על העיקר ופוטר את הטפילה. ויש להזהר מן השטחיות השוררת בעוצמה גדולה ונכנסת בכל אתר ואתר ע"י כל מיני שופרות וכח פרסום שאין בהם קושטא כלל ועיקר, וגם אם המדברים הם בעלי משרה רמה [כביכול] ובגדים מיוחדים וכו', אין לנו להתייחס אליהם כלל ועיקר.
יג. והג"ר בצלאל שטרן זצ"ל בשו"ת "בצל החכמה" ח"ב (סי' פה) ביקש ללמוד מדברי החת"ס לאסור להביא כלי נגינה בביהכ"נ גם כשעורכים שם סעודת מצוה לכבוד חתן וכלה [באופן המותר ע"פ ההלכה, וראה מש"כ בזה במק"א], וכבר הבאנו לעיל דברי השלחן גבוה דפליג עליה, והגם שהגאון מהר"י מולכו לא הכיר את מלחמותיו של החת"ס, מ"מ יש לחלק בין השוין, וכמ"ש בקובץ "דרכי הוראה" (ח"ט עמ' כה), שהמעיין בכל נימוקיו של החת"ס, עיניו יחזו שאין סיבה מוכרחת לאסור הבאת כלי זמר בסעודת מצוה הנערכת בביהכ"נ.
יד. ושמעתי ממרן הגר"ד קוק שליט"א שבקושטא אין לנו לדמות עצמינו כלל ועיקר למעשיהם של הלויים בבית המקדש, והאטמוספרה הקדושה של הניגונים הקדושים של ביהמ"ק אינה שייכת גבן כלל ועיקר, רק לפום מיעוט ערכינו, אנו זקוקים לפעולה חיצונית של ניגונים ע"י אורגן או כל שאר מיני זמר, שיש בהם לעורר את לב העומד להודות לפני ה', שישים לבו יותר ע"י הניגון להתחבר למה שאומר, וגאוני קדישי כגון מרנן הסטייפלר והרב שך וסיעתם, לא היו זקוקים לזה כיון שהיו במדרגת חיבור עצומה להשי"ת בפנימיות, ולא היו זקוקים לפעולה חיצונית.
טו. וזה ידוע שכבר בזמנו כאשר נתעורר הפולמוס אודות הכנסת כלי זמר לבית הכנסת בעת התפלה, היו שהסכימו לאיסור רק בשבת [ע"י גוי], אבל לא התירו בהדיא הבאת כלי זמר לבית הכנסת בימות החול, ומהם, בי דינא רבה דק"ק פראג, הלא המה, הג"ר אלעזר פללקש, ומהר"ש לנדא, והג"ר ליב מעליש, שכתבו בהדיא שמסכימים למה שמביאים כלי זמרים בבית הכנסת ב"קבלת שבת", עד חצי שעה קודם השבת.
טז. ומצינו להג"ר יצחק נסים רחמים פאלאג'י בס' "יפה ללב" (או"ח סי' רסב אות ג) אשר השבח השביח מנהג זה של קבלת שבת בכלי זמר, שהרי קבלת שבת כקבלת פני שכינה, ואין השכינה שורה אלא מתוך שמחה (שבת ל ע"ב). ע"ש. [ועמש"כ בשו"ת "ציץ אליעזר" חי"ד (סי' לד). וילע"ד]. וכן הסכימו עשרה מרבני ליוורנו במכתבם הנדפס בס' "אלה דברי הברית", שבימי חוה"מ ובערב שבת אין חשש, והעיקר שיהיה ע"י אנשים ישראלים יראי ה'.
יז. ויש מן הגאו' שלא כתבו להתנגד אלא בכלי זמר [של גוי] בשבת ויו"ט, אך לא הביעו דעתם לאסור איסר בימות החול, וכגון הג"ר משולם זלמן הכהן בעל "בגדי כהונה", והגאון הקדוש ר' אלעזר רוקח בעל "שמן רוקח", וחברי הביד"צ דק"ק האמבורג בריש ס' "אלה דברי הברית", ויתכן שהתירו ביום חול, או שהיה הדבר אצלם בספק, וכמ"ש כל זה בשו"ת "מלמד להועיל" ח"א (סי' טז).
יח. ואמנם יש ויש כמה גאוני קדישי שאסרו גם בחול, וכפי שהבאתי בס"ד לעיל , אבל הרואה יראה שהם דברו על ה"עוגב", שהיה הדבר חק אצל הגויים להביא דוקא כלי זה בכנסיות שלהם, וסברי מרנן ורבנן הנ"ל, שאם יכנס כלי זה לבית הכנסת, יש בזה לתא ד"בחקתיהם לא תלכו". וראה עוד מש"כ הרש"ר הירש בביאורו עה"ת (ויקרא יח, ג). ומעתה אנן בדידן שאין מכניסים עוגב, אין הנידון שלנו בכלל הנידון שלהם, ובכגון דא על האוסר להביא ראיה. וכן מתבאר בשו"ת ארח משפט (סי' לו). ע"ש. והגם שיש שכתבו לאסור כל כלי זמר כנודע, מ"מ החילוק הברור הוא מה שכתבנו לעיל בכמה וכמה פנים.
יט. וה"שדי חמד" (מע' חתן וכלה, סי' א) כתב שיש מי שהתיר להכניס כלי זמר לבית הכנסת כיון שלא דיבר החת"ס אלא ב"עוגב" דייקא, והשד"ח דחה דבריו וכ' דכל כלי זמר חדא אינון לענין זה. עכ"ד. וכן מבואר בלשון המשנ"ב הנ"ל. ובתשו' דברי חיים מצאנז ח"ב (סי' יז - יח), ועמש"כ הגאון המשי"ח בשו"ת כרך של רומי (סי' א), ובהסכמת הגאון מהרח"ש הכהן מטבריה בשולי דבריו, והגאון יש"א ברכה בשו"ת ישא איש (בהשמטות דצ"ט ע"ג וע"ד), ועוד הרבה.
כ. ואני אומר, אם כבר מחפשים על מה להתריע, הלא טוב להתריע על כבוד החכמים ולא לתת גושפנקא לבזיונא דרבנן, ולחפש כל רגע מי לא יודע ללמוד ומי לא בקי בספרים, ועל מגיפת הפאות הנכריות אשר הן הנה שורש פורענות גדול בדורינו, ועל צרת ה"אינטרנט" שהוא גידול ממאיר המכלה כל חלקה טובה בעם ישראל, ועל כל מיני "רבנים" שמנבלים פיהם ברבים בכל מיני דיבורי תועבה ושיבוש והכל במסווה של תורה, על זה יזעקו ויזעקו ויתריעו וימסרו נפש, וכן ירחיקו כל מיני "זמרים פסולים" הנוהגים בצורה גרועה הרבה יותר מן הרפורמים כידוע לכל, וידאגו המוכיחים הגדולים שלא יהיו "רבנים" היושבים בבתיהם ובמשרדיהם לצפות ב"כיכר השבת" וכל מיני "פורומים" של לשון הרע וליצנותא במחשבים שלהם, ודי בזה הערה.
מסקנות העולות להלכה ולמעשה
רב ומנהיג בקהלתו המבקש לצרף לתפלה בימים מסויימים [ראשי חדשים וחולו של מועד וכיו"ב] כלי זמר כדי לעורר רגשי קדש ולחבר את הציבור יחד לשורר בקול נעים ורנן לכבוד קוב"ה ושכינתיה, מתוך יראת ה' ובאוירת רצינות ונעימות קדש, אכן נאה ויאה הדבר, וה' לא ימנע טוב להולכים בתמים.
בר מצות הנערכות בבית הכנסת כנהוג בימי שני וחמישי, אין ראוי להביא בהם כלי נגינה, כיון שהחזנים והאומנים הבאים לשם לא באים לעורר רגשי קדש אלא להופיע באומנות, ועל פי רוב יש מזה קלות ראש, ובפרט כשנשים נמצאות ומשוררות יחד עם הציבור וכו', ולכן יש להמנע ממנהג זה.
כשעורכים שמחת בית השואבה או שאר עניני קדש בבית הכנסת, מותר להכניס כלי נגינה לבית הכנסת, והעיקר ששומרים את הלכות קדושת בית הכנסת המבוארים בשלחן ערוך, ובכל ענין שכזה, צריך שיהיה רב מובהק להורות את העם הדרך אשר ילכו בה והמעשה אשר יעשון.
בברכה רבה
יקותיאל דטבריה
