שמעתם עלי רבות. ראיתם אותי מרצד במסכי הטלוויזיה באתרי חדשות.
י' קראו לי שם! החלטתי להיחשף. אני יענקי רייניץ, בן 21 היום. למדתי שנים רבות אצל אדם נערץ.. שבעוד חודש יכנס לכלא לשנים ארוכות!
סיפור
חיי התגלגל בשנתיים האחרונות אינספור פעמים בערוצי הטלוויזיה ואתרי
האינטרנט השונים. אך כיום, בפעם הראשונה החלטתי להסיר את הכפפה ולהיחשף כאן
בעמוד הפייסבוק שלי, ולגולל בפניכם מעט מהאוקיינוס הסוער שבחיי. ולו,
בשביל לעודד, לחזק, לרומם, ולתת תקווה לכל אותם ילדים ובני נוער שעוברים את
מסכת ההתעללות שאני עברתי.
הייתי ילד בגיל 12 כשנכנסתי לכיתה ח' בו לימד הרב הנערץ, החסיד המיוחד, אהרון שלמה ליסון.
האיש
המכונה 'הרב ליסון' נהג בעקביות לשבח אותי בפני חבריי לכיתה וצוות התלמוד
תורה. להעניק לי מתנות לרוב ולשלוח איתי פתקי נחת להורים. בקהילה האיש הזה
היה אדם נדיר ומיוחד, פשוט מלאך. וכך בבית.
כילד
חרדי לא שמעתי בחיים את צמד המילים 'פגיעה מינית'. הוריי תמיד הזהירו מפני
'אנשים מסוכנים וחולים' שנוגעים בילדים, ואם בגן הציבורי מישהו זר מתקרב
לגעת בי – ישר לצעוק ולברוח, לרוץ הביתה ולספר את אשר אירע. אם במקווה אדם
זר חולני מנסה להתקרב אלי – לדעת שזה מסוכן, לצעוק ולברוח. אבל גם בחלומות
השחורים ביותר לא שיערתי שגם האיש האהוב והמיוחד הזה "הרב ליסון", עליו
הכוונה.
הוא היה המורה והרב הכי נערץ עלי. הוא היה כל עולמי, בו בטחתי בזמנים קשים, הוא היה הדמות העילאית ביותר עבורי בתור ילד קטן.
והאיש
הזה ניצל אותי עבור סיפוקו המיני עשרות פעמים!!! ואם גופי הקטן לא הצליח
לספק עבורו תענוג מיני בחלוף הזמן, אז קדימה. הרי בדיוק בשביל זה יש לי עוד
שלושה אחים מתחתי!!
הוא
ביקש ממני לקיים את מאמר המשנה בפרקי אבות "עשה לך רב", וכך מיניתי אותו
כמשפיע האישי שלי. משפיע זה אדם שמוגדר בחברה שלי כאיש שאליו פונים בעת
משבר רוחני. ובו ניתן למצא כותל רחב לכל סוגי הבעיות בעולם. ואיתו נשארים
בקשר.. לתמיד! סוג של אלוקים.
והאלוקים הזה ניצל ופגע בי עשרות פעמים ויותר. שני אחיי מתחתיי עברו אף הם התעללות מאותו סוג מבלי שנידע אחד מהשני.
שאלת ה'למה' כבר מזמן התגמדה ונעלמה – מייאוש לקבל תשובה.
למה זה מגיע לנו? שאלה שמהדהדת שנים רבות. שאלה שנשארה ללא מענה..
הוא לא רק ניצל את גופי עבור סיפוקו המיני בכל עת שחפץ.
ליסון
חנק לי את החיים. הוציא ממני כל טיפת אוויר של חמצן טבעי. והשאיר אותי
אחרי כל פגיעה עם הרהורים שכרגע הוא עשה לי את הדבר הכי טוב בעולם!
בשבילי..!. כי הוא אוהב אותי. כי אכפת לו ממני. כי אני הכי טוב בעולם. הכי
מצטיין בעולם. הכי יפה בעולם. הכי צדיק בעולם. ולכן רק לי מגיע הדבר הזה..
רק לי. בגללי.
בשנים
שליסון פגע בי, הייתי בעיניו לגוש בשר קטן ויפה. ועשיתי את מטרותיו נאמנה.
ללא חשק ורצון, הוא שלט בי לגמרי. לא הבנתי מה קורה, ודם אדום מעולם לא
התפרץ ממני. ממש כמו שבגופה של מת אפשר לבעוט ואף לקרוע עור וגידים, אבל
המת לא ירגיש זאת. אולי כן, אבל את קול הזעקה מעולם לא ישמיע.
כך עברו עלי שנות הפגיעה, מאדם חי הפכתי למת. דם רב ממני יצא, אך לא אדום היה ולכן לא השמעתי זעקה.
התקופה
השנייה של הפגיעה הייתה לאחר התלונה במשטרה. המון קולות הושמעו, של רבנים
ואישי ציבור, של חברים שכנים ומכרים, מהשכונה ומספסל הלימודים. המון זעם
וכעס היה, אך הוא הופנה אלינו המתלוננים דווקא.
איך
אוכל לתאר את הצער והאכזבה, את תחושת הכעס והבגידה, כשמורים ורבנים שלימדו
אותי שנים רבות, יום יום.. שעליהם בטחתי וסמכתי, הופיעו מולי בדוכן העדים
בבית המשפט ושיבחו והוללו את הרב הנערץ..
חיי
השתנו לחלוטין, מהר גבוה ומקום בטוח, חברים וסביבה אוהבת, מוביל ומרכז,
ביטחון עצמי שופע. לשיא חדש של שפל שלא הכרתי. לעומק גיהנום בוער באש שורפת
שמכלה הכל. את כל מה שהיה לי.. כל מה שחלמתי!. בחלומי, העתיד ורוד ויפיפה,
מאובטח ומבטיח. לא חשבתי איך חיי השתנו ברגע אחד. זה קרה כ"כ מהר, שלא
יכולתי להגיד, לחשוב ולהביע את המהפך האכזרי.
היחידים שהיו שם, שידעו וראו את הזוועות שעברתי היו הוא ואלוקים.
אלוקים
בטח קפא במקום. איך לא?! האמת, גם אני קפאתי. רק הוא לא קפא. עבד במרץ,
בחום, ואכזריות אינסופית. קילף ממני שיכבה אחר שיכבה של תמימות, צחוק
ילדותי, אושר נעורים. אור. נורמליות. אנושיות. ודרך חיים. עשה ממני מפלצת.
לא הבנתי מה בדיוק קורה. היחיד שיכל להסביר לי את הדברים היה הוא עצמו.
והוא עשה זאת בחפץ לב.
מה שהוא הסביר לי
היה בדיעבד מכה כפולה וסטירה כואבת, שעוצמתה מהדהדת בנפשי עד הלום. לא
מסכימה לשחרר. אבל אז, הייתי מוכרח לקבל. כי זה מה שהיה.
והוא
אמר שהוא אוהב אותי, שאני הכי טוב בעולם. שיש לי לב מיוחד. ורק בגלל זה
אני "זוכה" שהוא עושה בי את הדברים הללו. ודיי!! אני לא מסוגל להמשיך, כי
תיכף המוח שלי מתפוצץ. מכאב, כעס, חוסר אונים.
בגיל
18, אחי הצעיר נכנס ללמוד בכיתה ח'. פה עצרתי, והחלטתי לגשת למנהל התלמוד
תורה ולספר לו את המעשה, ע"מ שיסלק את המורה. נפגשנו בשעה מאוחרת בלילה,
הוא היה מדהים ומפתיע.
הוא הבטיח לי שאני
עושה את הדבר הראוי ביותר, ואף "מגיעה לי תעודת הערכה מזהב על האומץ"
כלשונו. הוא נתן לי כוחות, תמך ועודד (עד היום אגב). הלכנו לתחנת משטרה,
הגשנו תלונה.. ומאז נכנסתי לסרט שחור ואכזר שהתגלגל ככדור עוצמתי וכואב חסר
מעצורים.
העדות שלי בבית משפט הייתה אחד האירועים הקשים בכל ההליך.
ילד
קטן וטהור מול עו"ד צמרת, עו"ד ממולח ומנוסה שכל מטרתו לשבור את רוחי, וזה
הצליח לו. וכשפרצתי בבכי על דוכן העדים הוא לא התבלבל וצעק לעברי שכולם
יודעים שהתאמנתי על הדמעות בבית.
שהנאשם
שבעבר היה כל עולמי, ישב וכתב במרץ רב ע"ג פתקים קטנים עובדות ושאלות, ע"מ
להעביר בזה אחר זה לסנגור שלו, בשביל שיוכל לתקול אותי בשאלות.. זה היה
נוראי. אין מילים לתאר זאת.
תיארתי כאן אחוז אחד מן הייסורים שעברתי במהלך המשפט.
אחד השלבים הקשים ביותר היו 'עדי אופי, ועדי הגנה'. זהו שלב שיש לנאשם זכות להביא עדים שיעידו לטובתו/לרעתינו.
הוא
הביא עשרות עדים, את כולם הכרתי. חלקם הגדול היו מורים ורבנים שלימדו אותי
בישיבה במשך שנים, חלקם היו אנשים שאהבתי, כיבדתי, הערכתי.
וביום
אחד הם הופיעו שם. בהתחלה חטפתי שוק. ואז הגיע עוד דיון ועוד רב בעל שם,
ועוד דיון ועוד משפיע מוכר.. והתרגלתי. יותר נכון. התנתקתי.
התנתקתי ריגשית ממחשבות העבר, מהתמימות והכבוד לאנשים הללו. זה קשה לי, אבל לא אני גרמתי א"ז.
כולי
תפילה שהסערה תחלוף. או שלפחות האנייה תחזיק מעמד, ולא תישבר חלילה. כי
במצב הנוכחי חיי שלי נמצאים בסירה שברירית בתוך ים סוער וזועף. וכל רגע
עלולה להישבר. ולהיאבד בקרקעית הים.
על
סיפור חיי ניתן יהיה לומר בעוד כמה שנים אולי תם, אך לא נשלם. כי לסיפור
הזה אין סוף. הפצעים יישארו מדממים לעד כי אין פינצטה בעולם שיכולה לגעת
בעומק רובד נפשי כפי שליסון הצליח לגעת. לפגוע. לשרוף. ובנקודות אלו שהנבלה
כן הצליחה לגעת. למשש. להרגיש ולרגש - כבר אין תקנה.
אני מנצל את הבמה, ופונה לשאר הילדים שנפגעו מהאיש שפגע בי, ומאנשים אחרים.
בבקשה,
תעזרו לעצמכם. לא אשקר לכם, הדרך להגיע ליום הזה שהגעתי קשה מנשא. שום
תיאור בעולם לא יצליח להכיל בתוכו את הקשיים האמיתיים שבזה. אבל זה שווה!
סוף אמת לנצח!!
אני רוצה להודות קודם כל לבורא עולם שיודע מה טוב לי גם אם זה לא מובן ולא מסתדר.
להורים היקרים והמדהימים שלי.
אמא
ואבא! אני יודע שהסיפור הזה גזל ממכם שנים רבות מהחיים. אבל הנה, ניצחנו!
וזה רק בזכותכם. בזכות החומה הבצורה שעמדתם בשבילנו גם שהאדמה רעדה תחתינו
ואיימה להחריב את כל חיינו, לא ויתרתם. ובזכותכם הצדק יצא לאור. המצב
הכלכלי והבריאותי והנפשי שהסיפור הזה גרם – אולי אין דרך חזור. אבל,
ניצחנו!!
לפרקליטה
הנהדרת והמיוחדת שלנו עו"ד יפעת פנחסי. את היית מלאך משמים. זה לא סיסמה,
ראינו את החברים שהיו לפנייך.. ואת, עם רגישות, חכמה אדירה, ואהבה אינסופית
הצלחת להביא לנו את הניצחון הזה!
לח"כ
יפעת שאשא ביטון, שמלווה אותי בכל הדרך. תמיד, בכל עת ובכל מצב יש לך את
הזמן בשביל להשחיל מילה חמה ואוהבת. עידוד עוצמתי להמשך הדרך. את מיוחדת.
תודה לך על החוקים הנהדרים שאת מובילה למען ילדינו. אין מילים!
לעו"ד
לימור עציוני. אוקי, זה משהו מיוחד. מאז שנכנסת לחיי – הם נהיו יותר קלים.
את נדירה! תודה על ייעוץ והכוונה מתוך דאגה אמיתית וכנה. יש לנו עוד המון
זמן ביחד.
לאורי טל , וטל ניסים המיוחדים!
תודה
על שעות לא שעות שהייתם איתי. תמיד מצאתי אצלכם אוזן קשבת, לפרוק, להתלונן
על המצב, ולהתעדכן. הבית שלכם הוא מקום הכי חם שהייתי בעולם!! אין כמוכם!
והדף קצר מלהכיל, לעוד הרבה מאוד אנשים שעזרו, עודדו, תמכו והחזיקו! בזכותכם הגעתי ליום הזה.
אוהב אתכם!!
ולסיום, אין זה סוד שאני חסיד חב"ד. ואין זה סוד שאנשים שהם מעמודי התווך בעולם החב"די גרמו לי ולמשפחתי עוול נוראי. עוול שלא ישכח!
הרבה
אנשים פנו אלי בשאלה, איך הצלחתי להישאר מי שאני היום למרות כל הג'ורה
שראיתי באנשים הללו הקוראים לעצמם משפיעים, רבנים ואנשי חינוך?
אני חייב לספר את האמת. שיש אדם אחד שגרם לי לא לסטות מדרכי. זה הרבי מליובאוויטש שאני כ"כ אוהב.
ליסון,
לקחת ממני הכל. רגש ילדותי ושמחת נעורים. הכנסת בי גסות ורוע וניתקת אותי
מדרך היהדות. אם חשבת שתצליח לקחת ממני את הרבי – פה טעית אדוני!
הנה, אני כיום בשליחות בבית חבד הונג קונג. משתדל לקחת אוויר, לעזור ולסייע, ללמוד עם מי שצריך.. ובעיקר, פסק זמן.
ואתה
מר ליסון, אין לי מושג מה יגרום לרפא את כל הפצעים והמוגלות שפתחת לכ"כ
הרבה ילדים שלא טעמו טעם חטא. אז קדימה מנובל, תידחף לכלא. אבל בחיאת, די
עם הראש הזקוף – זה לא מה שיעזור לך.
זה לא יום שמחה בשבילי. זה יום של חשבון נפש. יום של צער. יום של סגירת מעגל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.