אחד הפרשיות הכאובות ביותר בעולם הישיבות היא ניסיון החיסול לא רק במובן המטאפורי של העניין אלא פשוט ניסיון לפגוע בבריאותו ולרסק אותו פיזית ונפשית את מי שנחשב ובצדק לגאון הדור מרן הגר"ד לנדו ראש ישיבת סלבודקא.
אם את המלחמה והקנאה של הרב שך נגד ראש ישיבת פוניבז' ר' דוד ובנו יבלחט"א ר' בערל אפשר היה להסביר בטבע אנושי במקום עבודה בו יש תחרות כדרך העולם, הרי ממש קשה להבין מה רצה הרב שך מישיבת סלבודא השוכנת אמנם שעל גבעה אך רחוקה מרחק רב מגבעת הישיבה.
עד לתפיסת או יותר נכון ההשתלטות של הרב שך בכח הזרוע והאלימות והעיתונים וה"שרייברס" למיניהם על עולם התורה, סלבודקא הייתה נחשבת לעילית שבעילית, משם צמחו האליטה בה"א הידיעה של עולם התורה. העדינות של סלבדוקא התורה שהאירה על פניו של כל סלבודקאי עם פנים ישיבתיות אמיתיות זה דבר שהיה לפאר של עולם הישיבות, והעולה על כולנה הוא ר' דב לנדו ענק שבענקים שמזכיר מאד את אישיותו הטמירה של ר' דוד פוברסקי זצ"ל מי שסבל מהרב שך רדיפה אחר רדיפה. וידועה אמרתם של כמה מגדולי ישראל כלפי ר' דב לנדו עוד כשהיה אברך צעיר לימים שגם לפני 300 שנה ר' דב לנדו היה מהגדולים ומהראשונה במלכות התורה.
אם הרב שך ניסה לחסל את המותג סלבודקא את ר' דב הוא שנא שנאה מרה ועזה כלענה. ממש כמו רבי עקיבא כשעוד היה עם הארץ שאמר מי יתן לי תלמיד חכם ואנשכנו כחמור. ר' דב לנדו שמגלם באישיותו התורנית ובמידותיו הטהורות והנהגתו שאין לה אח ורע בדורות האחרונים היה פשוט לצנינים בעיניו של הרב שך. והשנאה רק עלתה וגעתה כאשר ר' דב לנדו ניסה בכוחו למנוע את הרשימה הנפרדת שתכנן הרב שך להקים בבחירות תשמ"ט בבני ברק לאחר ההרס הנורא שזרע בבחירות לכנסת.
אגב, יודעי דבר בישיבה מספרים כי ר' דב לא הצביע למפלגת ההרס על עולם התורה עץ והצביע דווקא לאגודת ישראל כפי שהורה מרן הגר"ח גריינמן למקורביו ולשומעי לקחו.
מכתבו של ר' דב לנדו בכסלו תשמ"ט לשמואל דוייטש בו תיאר ביד אמן מדהימה בבחינת "חכם עדיף מנביא" לאן הרב שך מוליך את עולם התורה. כאשר היום מתברר כי כל מילה שנכתבה שם חצובה בסלע, ומכתב זה הוא בבחינת נבואה לדורות שנכתבה, ולמרות שנכתבה בשעתו על מנת שלא לפרסם אותה, אבל חורשי הרעה יוצרי משרתיו של הרב שך משנאתם לר' דב לנדו החליטו לפרסם את המכתב, מה שהתברר למפרע שהם עשו רעה לעצמם כי כל עולם התורה החסידי והליטאי עמד לצידו של ר' דב למרות הטרור העז והפחד ששרר באותם הימים להביע דעה מנוגדת לכת השיכסטית שהוקמה אז בדמות מפלגה ועיתון וטרור
אלים.
"במקום ציבור תורני נעלה ומרומם ניהפך לציבור אלים וחשוף זרוע מלחמה כדי לטרוף זרוע אף קודקוד של כל מי שמצר את צעדנו או שאינו נושא חן בעינינו?" כתב אז ר' דב במכתבו המפורסם והצליח להוציא את הרב שך משלוותו. לכולם זכורה ההתנפלות הברוטאלית של הרב שך בכיכר דסלר ערב הבחירות לעירייה כאשר הסית עלב ופגע בשני הלנדו'ס בר' משה לנדא חסיד חב"ד ורב העיר ובר' דב לנדו ראש ישיבת סלבודקא. "אמרו לי שהוא תלמיד חכם" זלזל בו הרב שך לעיני אלפי המוסתים שיצאו מיד לאחר דרשתו להרביץ מכות רצח והיה פחד ללכת ברחוב כפי שנזכרים כמה תלמידי הישיבה באותם הזמנים. זאת הייתה הסתה של הרב שך ללא מעצורים מה שקרה באותו מעמד הזוי שעמד ותקף את ר' דב לנדו במילים חריפות במיוחד והתיר את דמו. הוא לא יכול ללכת נגד הרוב הוא דעת יחיד.... צרח הרב שך תוך גיבובי מילים לא מובנות כשבאמצע מנסים לתקן אותו ללא הצלחה.
את הטרור שעבר ר' דב, מספרים תלמידיו זה היה טרור שמתאים לעבריינים. קיללו אותו ברחוב ניסו להרביץ לו הטרדות טלפוניות באמצע הליילה, וכמי שידעו את חולשתו של ר' דב שהינו אדם עדין נפש שלא יגיב ולא יספר הם המשיכו ברדיפה אחר רדיפה לקיים את הוראת הרב שך.
צמד המילים ר' דב לנדו היה אסור להזכיר, אליבא דרב שך זה היה "טרייף חזיר" המילה הכי האהובה על הרב שך כאשר כל מה שזז וזה לא היה הוא, זה היה כמובן טרייף חזיר.
כאשר הגיעו מים עד נפש קמו מספר לתמידים והחליטו להחזיר מלחמה שערה מול שמואל אוירבעך הזרוע המבצעת של הרב שך לחיסולו של ר' דב שגם כתב מכתב נבזה נגד ר' דב באופן אישי. אל שמוא לאוירבך נשלחו אמבולנסים והוא קיבל מסר שעוד טרור נוסף נגד ר' דב לנדו הוא פשוט יחוסל, רק אז מעידים התלמידים הנאמנים הופסק הטרור הבני ברקי האלים נגד ר' דב לנדו.
חזרתו של ר' דב לקדמת הבמה לאחר זריקת הפלג הירושלמי והפיכתם לכת בראשות שמואל אוירבך, הייתה צדק היסטורי ועוד מסמר בארון הקבורה של מורשת הרב שך המפלצתית לרדוף כל תלמיד חכם שהפריע לו בהנהגתו הפראית והאלימה שהביאה חורבן.
אברך מכולל חזון איש שהיה ממקורבו של ר' דב לנדו טוען שהעוצמה הפנימית האדירה של ר' דב מול הפראיות של הרב שך הוציאה את הרב שך משלוותו. בעוד שר' דב מסמל מה זה גאון אמיתי תלמיד חכם עצום מידות נעלות הדרת פנים של ראש ישיבה המסביר פנים לכל אחד שכל ישר כפלס צורת הנהגה של החזון איש עם כל המשמעות של ההנהגה הבריאה של מרן החזון איש. הרב שך לעומת ר' דב ייצג את הרוע השטחיות הבינוניות דרשות ושיעורים שפשוט הביכו את השומעים ועם כל הרצון הטוב והניסיון לדון את הרב שך לזכות זה היה נשמע מביך וצורם ומבייש את השומעים, תוכן עם רמה של ילד בכיתה גן וצורת דיבור שמטורף בבאסטה בשוק נשמע הרבה יותר נעים מהרב שך. רגשי נחיתות עזים נגד כל ראשי הישיבות, וההבדל הזה הוציא את הרב שך משלוותו. המטרה הייתה למחוק את ר' דב עם כל המשמעות של זה. אבל משמיים רצו אחרת חורשי רעתו נעלמו מהמפה ואילו ר' דב לאחר שלושים שנה של רדיפות בלתי מוסברות הוחזרה עטרה ליושנה וכבוד התורה הוחזר למקומו האמיתי לגבעת ישיבת סלבודקא.
אלפים שביכו את מצב ההשפלה והרדיפה הנוראה של ר' דב המהפך ההיסטורי שביצע הרב שטיינמן החזיר מבחינתם את כבוד התורה האבוד, והחשש שהמצב הנורא הזה שהוביל נתי גרוסמן יימשך דור נוסף הגיע לקיצו.
קשה לתאר את השמחה של רבבות בני תורה שכיום כל העולם כולו חרד לכבודו ולדבריו של ר' דב ואילו שונאיו האכזריים שהתנהגותם כחיות טרף נמצאים בתוך כת עלובה שכל אחד שם שונא את השני ורבים בינם לבין עצמם, ומה שהם זממו לעשות לר' דב לנדו קרה להם בעצמם.
המכתב שפורסם לראשונה בבעולמם לפני שבועות ספורים שכתב לפני 28 שנים ר' אשר זעליג וייס למרן ראש הישיבה ר' דב לנדו מוכיח בעליל את התחושות הקשות של עולם התורה על מסכת הררדיפות שעבר ר' דב. ושוב נביא את המכתב כדי שנבין באיזה מצב נורא וחיי פחד של כל הציבור מחבורת הטירוריסטים שהקים הרב שך והכל תוך מניפולציות ושקרים כאילו כביכות הוא דואג לעולם התורה כאשר מלפרע התברר שלכבוד עצמו הוא דרש ובדרך הוא רמס את כולם. הנה המכתב שפורסם לראשונה לפני שבועות ספורים
ב"ה כ"ה אדר א' תשמ"ט
לכבוד אלופי ומיודעי הגאון הגדול מרא דכולא תלמודא
מוה"ר דוב לנדו שליט"א
אחדש כתר"ה
הרבה שקלתי בנפשי אם לבוא בשורות אלו לגזול מזמנו היקר ולהטריד את דעתו של
הדר"ג, הלא ידעתי שכת"ר לא לדידי ולא לדוכתי צריך ומי אני לעודדו ולחזקו, וכי
דברי תורה צריכין חיזוק. אך כאשר חזרתי לביתי אחרי ביקור בחו"ל וראיתי מכתבים
שפורסמו ברבים וקול שאון בתגובה על דברי כתר"ה אמרתי לא עת לחשות הוא, ויותר
ממה שבאתי לחזק באתי להתחזק באמת הצלולה והבהירה שהדר"ג נתן לה ביטוי נאמן
במכתבו.
ידע נא מעכת"ר שבכל מילה ומילה שבדבריו נתן ביטוי להלכי מחשבתם והלמות לבם של
המונים המונים, וכמדומני שביניהם רוב צלולי הדעת ועדיני הנפש שבשני המחנות
הניצים גם יחד, הלא זיכני הקב"ה בחסדיו למהלכים בשני הציבורים, בית אבי בית
חסידי הוא וגדלתי בבית היוצר של חסידי צאנז, אך זכיתי בעזהשי"ת להרבה ידידים
ושומעי לקח מבני התורה מישיבות הליטא, ויודע אני בבירור שרבים וטובים מזדהים
בכל לבם עם דרכו של הדר"ג וכואבים ודואבים עד עמקי נפשם, גם את השתלשלות הדברים
והמאורעות וגם את הפגיעה בכבודו, כבודה של תורה, על ש"העיז" לתת ביטוי למחשבת
תורה ויראה.
גם נגרם להדר"ג צער ועגמת נפש, אקוה שיהיה לו למשיב נפש בידעו שרבים וטובים
משני העברים גם מבין החסידים וגם מבני התורה נתעוררו על ידי קריאתו, שבקעה
מעמקי לבו ודעתו להתבוננות ולחקר ועמדו על האמת הברורה והפשוטה שיש לומר לנגע
המחלוקת הרף ולהביט אל נפש הילד, ומה נענה כאשר נשאל על ידי בנינו "מחר" לאמר
מה זאת, כאשר תשכך ההמולה וידמו קולות הריב ונביט אל נפש ילדינו בנינו ובנותינו
ונגלה לחרדתנו ולבושתנו שכל מדה נכונה של אמונת חכמים, של אהבת רעים, דרך ארץ
מתינות וותרנות, נעקרו מליבם ותחתיהם שוכנו בנפשם השנאה והקנאות (בין אדם
לחברו), ומה נענה ליום הדין!
וידעתי בבירור מתוך מגע עם רבים שדברי כתר"ה עשו רושם גדול ושינוי בהלך מחשבתם
והתייחסותם, וכמדומני שהיא הסיבה הישירה שעל כל פנים הגיעו להסכמה במקצת בבני
ברק (הכוונה על ביטול הבחירות לראשות העיר והסכמה לרוטציה - המעתיק) ונמנע הרבה
חילול כבוד שמים על ידו. ואקווה שהדר"ג ימצא בכל זה עידוד פורתא בסערת הזמן,
"אשריכם שנתפסתם על דברי תורה".
הכו"ח בהערצה ובכאב
אשר ז. וייס
(מטעמים מובנים אבקש מאוד שמכתב זה לא יזכה לכל פרסום שהוא)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.