אש המחלוקת – נאומיו של הרב שך ההבדל בין הרב שך לגדולי הליטאים ומדוע הרב שך השווה את עצמו לחפץ חיים – פרק שביעי מתוך מחקרו של בנימין בראון וכל הפרקים הקודמים

נאומי הרב שך עילגים ואינו מסיים את המשפטים שהוא מתחיל

"ראוי לציין כי מי שנכח בשיחותיו של הרב שך או צפה בסרטים המתעדים אותן לא ימצא בהן תמיד את אותם הניסוחים הברורים העולים מן הטקסטים הכתובים. לשונו על פי רוב בסיסית, שלא לומר עילגת, ותדיר הוא אינו מסיים את המשפטים שהוא מתחיל. נראה שאת הניסוח הבהיר חב הרב שך במידה רבה לעיתונאים שהעלו אותן על הכתב.

ההבדל בין גדולי ישראל לרב שך

"בציבור הליטאי התבלט בתקופות שונות מנהיג רוחני שנתפס כ"גדול הדור", ורבים סרו למשמעתו, ואולם מנהיגותם של "גדולים" אלה הייתה מאופקת הרבה יותר מזו של הרב שך בכמה היבטים: ראשית, רובם ככולם נהגו כבוד באדמו"רים החסידים, וגם אם הייתה להם ביקורת רעיונית על החסידות, הם נשמרו היטב שלא ללבות מחדש את אש המחלוקת בין חסידים למתנגדים; שנית, גם בתוך המחנה הליטאי עצמו הכירו גדולי הדור בזכותם של "גדולים" אחרים לפעול ולהורות שלא על פי דרכם, וגם אם שאפו לכך שעמדתם תנצח — לרוב הם נזהרו שלא להוציא את בעלי העמדות האחרות ממתחם הלגיטימיות של היהדות החרדית המרכזית; ושלישית, הם מעולם לא נקטו אמצעים קיצוניים כל אימת שדעתם לא התקבלה ולא פילגו את מוסדותיה וארגוניה ה"אקומניים" של היהדות החרדית המרכזית.

גם בתקופתו של החזון איש — שהוא כאמור הדוגמה המובהקת לגדול דור אחד מרכזי בעל כריזמה יוצאת דופן — לא טענו נאמניו מעולם כי חובה על הכול להיכנע לו, והוא מעולם לא עורר מחלוקת עם אידאולוגיות חרדיות מתחרות. אדרבה, אף שהיה "מתנגד" מובהק ושלל את החסידות, הוא נהג לפנות אל אדמו"רים חסידים בלשון ריצוי ופיוס ולא ביקש מעולם לפגוע בסמכותם או בעצמאותם. הרב שך, שסבר כי דעת תורה אמיתית יש רק אחת, והיא שלו, ביקש אפוא להשליט אותה על כל פלגי היהדות החרדית.

הרב שך סבר שכל מי שלא מסכים עימו צריך להגות אותו מן המסילה

הרב שך, לעומתו, זכה לעוצמה ריכוזית חסרת תקדים וביטא אותה הלכה למעשה. עצם המונח "דעת תורה הטהורה" נעשה רווח יותר מתמיד, כמעט מטבע עובר לסוחר. הכוונה הייתה תמיד לדעת תורה של הרב שך. מכלל הן אתה שומע לאו — שכל הדעות האחרות אינן דעת תורה, או לפחות אינן זו הטהורה. המסקנה ברורה: צריך לדכא אותן, להגות אותן מן המסילה. תפיסה זו הביאה את הרב שך ואת מעריציו להציג את החברה החרדית בראי עקום. יתד נאמן חזר ותיאר לא פעם את הדברים כאילו לא הרב שך התפלג משאר היהדות החרדית, שהרי היהדות החרדית ה"אמיתית" וה"טהורה" היא הרב שך, אלא האישים וה"חוגים" האחרים הם שהתפלגו ממנה ו"בנו במה לעצמם". היו כאלה שהתלוצצו על יומרות אלה, אך אלה שנפגעו מהן — וכאלה היו רבים — לא נטו אפילו לחייך. אכן, חלק מן המאבקים הללו היו רעיוניים, אך חלק מהם היו חברתיים–פוליטיים ואף אישיים, ואף על פי כן כולם הוצגו על ידי מעריצי הרב שך כמאבקים על "דעת תורה הטהורה".

ההבדל בין דעת תורה של החפץ חיים לדעת תורה של הרב שך

"הרב שך נהג תדיר לתלות עצמו בחפץ חיים, אך דומה שבעניין זה הוא נבדל ממנו הבדל עמוק. כפי שרמזתי לעיל, החפץ חיים ראה את "דעת תורה" כדבר הטמון בתורה עצמה והאמין שלכל יהודי יש גישה אליה, ואילו הרב שך היה אליטיסט מובהק וסבר ש"דעת תורה" נמצאת רק בגדולי הדור המובהקים, ובעצם — רק בו; החפץ חיים נלחם בתוקף על איסור מחלוקת — והתכוון לפילוגים בתוך האורתודוקסיה — ואילו הרב שך עשה אותה ללחם חוקו; החפץ חיים אף הזהיר כי מחלוקת גוררת אחריה עברות חמורות — ובראשן לשון הרע, אך הרב שך לא נרתע, במיוחד במאבקו נגד חב"ד, גם מביטויים פוגעניים ביותר.

לפרקים הקודמים של המחקר של בנימין בראון

אש המחלוקת פרק ראשון – המלחמה של הרב שך באגודת ישראל הלב שמחה מגור ותנועת פא"י

http://bshch.blogspot.co.il/2017/03/blog-post_204.html

אש המחלוקת פרק שני – המלחמה של הרב שך ברב ואזנר הרב לנדא הקמת יתד נאמן

http://bshch.blogspot.co.il/2017/03/blog-post_7892.html

אש המחלוקת  פרק שלישי - המלחמה של הרב שך בבריסק פוניבז' ובר' מיכל פינשטיין

http://bshch.blogspot.co.il/2017/03/blog-post_7640.html

אש המחלוקת  פרק רביעי - המלחמה של הרב שך בר' דב לנדא בר' בנימין זילבר ובחירות תשמ"ט

http://bshch.blogspot.co.il/2017/03/blog-post_9571.html

אש המחלוקת פרק חמישי – המלחמה של הרב שך בגדולי המוסר הליטאיים

http://bshch.blogspot.co.il/2017/03/blog-post_9202.html

אש המחלוקת פרק שישי – המלחמה ברב עובדיה יוסף והחסידים

http://bshch.blogspot.co.il/2017/03/blog-post_5345.html