פצצת סירחון - חלק ב' - הרב שך ומלחמתו בראש הישיבה בעל ה"ישועות דוד" מרן הגר"ד פוברסקי זצוק"ל

לקראת היארצייט של מרן ראש הישיבה זצ"ל שיחול בשבוע הבא בשבת קודש פרשת תרומה ו' אדר, נעלה שביבים וטעימה על קצה המזלג  מתוך הפרק המלחמה שניהל הרב שך במרן ראש הישיבה זצ"ל.

באחת אחר חצות הלילה ברחוב דסלר בכיכר הישיבה כבר היו רואים את מרן ראש הישיבה מהלך לאיטו לפתוח את סדר היום העמוס שלו. על הסטנדר ליד הקיר כבר יושב מרן ראש הישיבה והוגה בתורה. על כל שאלה הקשה והסבוכה ביותר מרן ראש הישיבה שולף תשובה מיידית בכל סוגיה שרק תרצו כולם יודעים שיש תשובה.

מרן ראש הישיבה הוא לשם ולתהילה בצניעות והענווה הגדולה ביראת שמים טהורה שגדולי ישראל העידו שכבר בבחרותו ניכר עליו עוצם קדושתו וטהרתו וזהירותו מכל נדנוד של חשש. כבר בתש"ה מתקבל מרן ראש הישיבה לפוניבז' לאחר שמספר שנים היה ראש ישיבה בתל אביב. לפוניבז' נכנס עשור שנים לאחר מכן הרב שך לאחר בקשות והפצרות של מרן החזון איש לקבל את הייצור הלז שהיה ידוע כעושה צרות לא קטן והיה נע ונד בארץ בין ישיבות ובכל מקום רמזו לו יפה שיחפש לו מקום אחר. יודעי דבר מספרים שהרב כהנמן התלבט רבות בפרט לאחר שקיבל את האינפורמציה עליו, אבל לא רצה להשיב את פני מרן החזון איש ריקם,שהסביר שמדובר בהצלה של תלמיד חכם שנמצא  בישיבת הדרום, ולכן קבלו.

כבר בשנים הראשונות מספרים התלמידים הקנאה והשנאה של הרב שך למרן ראש הישיבה לא ידעה גבולות. הוא ראה ועיניו כלות כיצד האריות שבחבורה הולכים למרן ראש הישיבה הוא נשאר זוטר הרחק מאחור, כאשר כל עניינו של הרב שך להפוך את השיעור שלו ל"שואו" בזה הוא היה מומחה גדול. דברים רציניים לא נשמעו שם. הרב שך היה זורק שאלה לאוויר והיה מתחיל 'אקשן'. בשפה של היום קוראים לזה הרבה אויר חם בלי משהו ממשי. אצל מרן ראש הישיבה היה מה לשמוע ולא לחינם גדולי תלמידי החכמים היו מגיעים לשמוע.

כך במשך השנים החל הרב שך בשיטות הנלוזות שלו להצר את צעדי מרן ראש הישיבה. הוא דאג לייצר סביבו חבורה שתדבר נגד מרן ראש הישיבה. מספר לנו אחד הבחורים שהיה נכנס לשיעורי מרן ראש הישיבה זצ"ל, שהגיע לשאול את הרב שך שאלה בלימוד והרב שך לא הסכים לענות לו, תוך רמז אל תפסח על שני הסעיפים תפסיק לבוא לשיעוריו של ר' דוד. כזה היה האיש וככה היו פעולותיו עוד כשהנחש היה קטן, לפני שנופח על ידי יוצרי משרתיו הפוליטיקאים.

אחד מהתלמידים מתאר לנו שנאה עזה של ממש של הרב שך למרן ראש הישיבה עוד בשנים הראשונות. "זה היה פשוט שנאה של עם הארץ לתלמיד חכם. משהו ללא הסבר הגיוני. מול השלווה והמידות הטהורות של ר' דוד ראית פשוט חיה רעה, אדם שכל משפחתו שבורה ורצוצה בת משוגעת בן פורק עול, והוא פשוט לא יכול לראות מול פרצופו את טוהר פניו של מרן ראש הישיבה, זה הזכיר בכל פעם את מגילת אסתר שהמן ראה את מרדכי וימלא המן חמה.."

המתיחות הזאת נמשכה כל הזמן, והתגברה כאשר נכנס לישיבה ברא כרעיה דאבוה מרן ראש הישיבה שליט"א הגאון הגדול הגרב"ד פוברסקי. כאן כבר הרב שך פשוט יצא מגדרו והכריז מלחמה גלויה על ר' דוד ובנו. כאן התחדדו ההבדלים בבחינת ראו מה בין בני לבן חמי. מול מרן ראש הישיבה שליט"א בנו של ר' דוד ,לד"ר אפריים שך עליו השלום. והרב שך ברגשי הנחיתות והתדמית העצמית הנמוכה שלו, זה פגע בו כמכת ברק. והוא פשוט התחיל להשתולל.

"לרב שך היו הרבה מאד מלחמות. כל מי שרק יכל הוא היה רב איתו, אבל אין צל צילו של ספק שאת השנאה והמלחמה הקשה ביותר בבחינת "קשה כשאול קנאה" הוא נטר למרן ראש הישיבה זצ"ל ולבנו יבלחט"א." אומר לנו בוגר הישיבה שהכיר היטב את הנפשות הפועלות.

בניגוד לרב שך שנדחף לכל עניין פוליטי, ר' דוד התרחק מכך כמטחווי קשת וכל עיסוקו היה אך ורק בישיבה ובלימוד התורה. הרב שך מצא לו פורקנים.

שיא החוצפה של הרב שך כאשר החל להשתמש במתקני הישיבה לצרכיו הפוליטיים והמלחמות הקטנוניות שניהל מול כל העולם. ועל כך מרן ראש הישיבה זצ"ל כבר לא יכול היה להבליג.

היה זה כאשר הביא הרב שך באמצע הסדר בישיבה את שר הפנים דאז הרב יצחק פרץ לביקור. מרן ראש הישיבה זצ"ל סירב לשתף פעולה עם מפגן הכח של הרב שך שמטרתו הייתה להוכיח שהוא שולט על ש"ס ולהיכנס ביריבתו אגודת ישראל. הרב שך לא סלח ולא מחל, על הפגיעה בכבודו.

מרן ראש הישיבה זצ"ל ראה ברב שך אדם מסוכן שמשתמש לצרכיו בתלמידים ובשם של פוניבז' ועל כך כאב כל ימיו מרן ראש הישיבה את המצב בכאב ובדומיה כיצד דרדרו את התלמידים למחוזות של אלימות ופוליטיקה.

קשה לשכוח את מפגן הכח של הרב שך נגד מרן ראש הישיבה זצ"ל כאשר הורה להחרים את הישיבה. ובהוראת הרב שך הוצאו מהיכל הישיבה כל הסטנדרים והספסלים. כל בחור שניסה להשאר יחד עם ר' דוד וללמוד חטף מכות ומהלומות. המעשה הזה של הרב שך זעזע את אמות הסיפים, אבל האלימות ששלטה אז היטב כאשר לרב שך היה כח פוליטי ענק עם העיתון והעורך הידוע לשמצה נתי גרוסמן כולם רעדו מפחד להגיב. אחד התלמידים מספר שלאחר המעשה של החרמת הסדרים בישיבה הגיע שמחת תורה והבחורים המחבלים בכרמים שרקדו, אמר להם ר' דוד מה יש לכם לרקוד עם התורה איזה שייכות יש לכם עם התורה. המילים הללו דקרו את התלמידים כמדקרות חרב והבינו באיזה סערת נפש נמצא מרן ראש הישיבה זצ"ל שראה לאיזה מחוזות מדרדר הרב שך את הישיבה ועולם התורה בכלל. התלמידים לא ישכחו כיצד נשלחו מבית הרב שך להציק לר' דוד ולפגוע בו פיזית וכן בבנו והיו ימים רבים שהוצרכו שמירה מיוחדת שלא יפגעו בהם. ולרבים זה הזכיר את רציחת חור בידי עובדי עגל הזהב.

לא רבים יודעים כי מי שכינה את בריוני הרב שך "מחבלים" היו מרן ראש הישיבה זצ"ל  שהדביק להם את הכינוי  על מעשי החבלה שעשו בישיבה והפוגרומים הנודעים לשמצה שלא היו מביישים את חמנליצקי התופעות של היום זה המשך ישיר לאותם מלחמות של המחבלים קטנים מחבלים בכרמים..

השנים הסוערות בישיבה והמלחמות שניהל הרב שך נגד משפת פוברסקי אלו דברים שנצרבו בידי כל תלמיד והשאיר עד היום צלקות שקשה לרפאותם. משמה למעשה נפלגה הארץ. הרב שך היה בטוח שבכל האלימות והבריונות הוא הצליח לחסל את משפחת פוברסקי אך מתברר שהייתה לו טעות גדולה מאד. זה היה ניצחון לטווח קצר בלבד. ניצחון פירוסי.

כשדיברנו עם אחד מהאברכים המופלגים של כולל פוניבז' שיתן לנו דיאגנוזה על ספריו של הרב שך מול ספריו של ר' דוד הוא התחיל לצחוק ונאלץ לתפוס את הבטן. לשם השוואה הוא מסביר זה כמו ספר מסורת לילדים של חשין מול מסכת זבחים וקדשים, זה בערך ההבדל בין האבי עזרי של הרב שך לישועות דוד של מרן ראש הישיבה.

אם כבר הזכרנו חשוב לציין פרט שהוא לא שולי אלא דבר שהיה ידוע בישיבה, מסר לנו אחד האברכים המופלגים בכולל חזון איש "כשהיינו ניגשים לר' אליעזר לשאול שאלה בגמרא תמיד התשובה הייתה די דומה "אני לא מונח בסוגיא" (איך לייג נישט בדי סוגיא), והפלא אצל ר' דוד מעולם לא הייתה תשובה כזאת, אלא תמיד קבלת תשובה בהירה ומופלאה לעומק כאילו בזה הרגע ר' דוד צלל לתוך אותה סוגיא.

כשהרב שך ארגן לעצמו את ההלויה למכונית שלו שרוססה על ידי תלמידים מישיבת חכמי לובלין וגרם לביטול תורה עצום. הגיב על כך מרן ראש הישיבה אלה ברכב ואלה בסוסים ואנחנו בשם ה' אלוקנו נזכיר.

קשה לתאר לדור הצעיר את הרדיפה של ר' דוד ובנו ר' בערל על ידי הרב שך. כל כמה שנעמיק בתיאור זה רק יפחית מעוצמת הרדיפה והפחד ששרר אז בקרב כל עולם התורה שלא ידעו איך להגיב מול התופעה החייתית של הרב שך. אלו דברים שעד היום אנו עומדים נפעמים איך תופעה כזאת התרחשה בהיכל הישיבה שבנה בדם ממש הרב כהנמן. כיצד את כל הדרדור של עולם התורה ביזוי תלמידי חכמים ביטול תורה של מאות אלפי שעות של אברכים ובחורים בשביל להוכיח שליטה מדומה בישיבה, הכל יצא דווקא מהמקום הכי זך וטהור. אין זה אלא מעשה שטן ממש שראה את היופי וההדר של פוניבז' שהצמיחה אלפי אלפים של גאונים ותלמידי חכמים, ואז הגיע המשבר הגדול כעין מה שקרה לאם הישיבות בוולוז'ין.

בישיבה מספרים שכאשר מרן ראש הישיבה זצ"ל הכניס את בנו הגאון הגדול בעל ה"בד קודש", הרב שך  פנה לנשיא הישיבה הרב אברהם כהנמן וטען כי הישיבה אינה עסק למשפחות ושלא ירשה זאת. ר' אברהם כהנמן אמר להרב שך אדרבה תביא אתה את בנך ושגם הוא יתן שיעורים, אבל הרב שך אמר כי בנו פרופסור לא ראש ישיבה, אמר לו ר' אברהם אז מה אני אשם בכך,

הרב שך לחם לא רק בר' דוד גם במי שסבר כי הרב שך יש לו דין של רודף. היה זה המשגיח הרב זינגרביץ זצ"ל שזעק ככרוכיה שהרב שך הורס את הישיבה מחדיר בה מחלוקת ורודף את ר' דוד בחינם רק בשל שנאה אישית שיש לו אליו. ורבים בישיבה טוענים עד היום שהמחלוקת והרדיפה נגד ר' דוד הביא לפטירתו של המשגיח זצ"ל. ושימו לב גם אחר פטירת המשגיח הרב שך המשיך את הנקמות שלו ולא הלך להלוויה מה שהדהים את כולם.