*זמני תחילת הצום:* ירושלים: 3:26, חיפה: 3:22, תל אביב: 3:26, באר שבע: 3:31.
חולה (אפילו שאין בו סכנה), מעוברת ומניקה, ויולדת כל ל' יום – פטורים מהתענית.
מי שלא ישן, מותר לו לאכול עד שיעלה עמוד השחר. השוכב לישון
ובדעתו להשכים לאכול או לשתות, יתנה בפירוש לפני השינה שיוכל לאכול או
לשתות. ואם רגיל לשתות בקומו, אין צריך להתנות לשתייה.
קטנים שיש בהם דעת להתאבל, מאכילים אותם מאכלים פשוטים, ולא יאכלו מעדנים.
אין שוטפים את הפה בתענית-ציבור.
*שחרית:* הציבור אומר 'עננו' רק במנחה.
*סליחות:* מנהגנו לאומרן אחרי אמירת תחנון, ומתחילים: אל תתנו דמי כו', אחר כך 'אבינו מלכנו' הארוך, ואנחנו לא נדע, קריאת התורה.
*קריאת התורה:* הציבור אומר בקול רם את הפסוקים "שוב מחרון
אפך", "ה' ה' אל רחום", "וסלחת לעווננו" - ואחריהם אומרם הקורא בתורה.
כשעלה הרבי לתורה, התחיל לאומרם עם הציבור, וסיימם עם הקורא.
*צדקה:* בימי התעניות נוהגים לתת לצדקה לפני תפילת מנחה 'אגרא דתעניתא', ויש נותנים לפי עלות הסעודות שהיו אוכלים היום.
*תפילת מנחה:* בשעה מאוחרת. אשרי, קריאת התורה. במנחה אומר גם
היחיד 'עננו' בשומע תפילה, ללא חתימה, ומסיים "כי אתה שומע". אם שכח (וכבר
אמר שם ה' דסיום הברכה), אומרו בלא חתימה אחרי 'אלוקי נצור', קודם 'יהיו
לרצון' האחרון. הש"ץ אומרו כבשחרית בין 'גואל ישראל' ל'רפאנו'.
הנוהגים נשיאת-כפיים בכל יום, נושאים כפיהם גם בתפילה זו, באם
התפילה היא לאחר פלג המנחה. כשאין נושאים כפיים, אומר הש"ץ ברכת כוהנים.
אומרים אבינו מלכנו הארוך (במקום הקצר).
*דברי כיבושין:* הרבי חידש את המנהג לומר "דברי כיבושין" אחרי
תפילת מנחה של תענית-ציבור: "כמה מילים, לכל הפחות .. או מזמור תהלים
המתאים לעניינים אלו, [ו]על-כל פנים יהרהרו במחשבה עניין של 'דברי
כיבושין'".
*צאת הצום:* ירושלים: 20:06, חיפה: 20:10, תל אביב: 20:09, באר שבע: 20:07
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.