בסליחות די"ז בתמוז, קודם אמירת הפיוטים המיוחדים ליום זה, אומרים ג'
פסוקים: 1) אל תתנו דמי לו עד יכונן ועד ישים את ירושלים תהלה בארץ. 2) כי
עמך מקור חיים באורך נראה אור. 3) אלקינו בושנו במעשינו ונכלמנו בעוונינו.
והסדר מדוייק: פותחים ב"שטורעם" ש"אל תתנו דמי לו'" - אסור להניח לה'
לשתוק, ויש להפציר בו, "עד יכונן ועד ישים את ירושלים תהלה בארץ"!!
וכשטוענים כיצד יתכן לפנות אל ה' כך?! באה התשובה - "כי עמך.. באורך נראה
אור" - התורה, "באורך", שמאירה דרכו של יהודי, אומרת "אל תתנו וגו'"! ורק
לאח"ז נעשים רגועים ובמילא יכולים לעשות תשובה שלימה - "אלקינו בושנו
וגו'". ומובן שעיקר ה"שטורעם" בי"ז בתמוז הוא "אל תתנו דמי לו וגו'", כי
בנוגע לתשובה - 1) "עיקר התשובה בלב" וברגע שמחליט ש"אלקינו בושנו וגו'"
ה"ז תשובה שלימה. 2) עצם הפני' לה' של "אל תתנו וגו'" ה"ז תשובה אמיתית.
משיחת ט"ו תמוז ה'תשמ"ב
משיחת ט"ו תמוז ה'תשמ"ב
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.