רשימת הבלוגים שלי

יום שני, 2 במאי 2016

לא זו דרכנו - על דרכיו של האדמו"ר מצאנז

מאת אבישלום בן-שילוח

"לא זו דרכינו" - משנתו התאולוגית של האדמו"ר מקיסריה שנאבק בשערוריית הנצנצים, קצת היסטוריה חסידית מהמאה ה-19, ופרוטוקולים מבית המשפט הישראלי
------------------

ברוח ימי החג ואמרת חז"ל "בזכות שלושה דברים נגאלו אבותינו ממצרים, שלא שינו את שמם לבושם ולשונם', נשא האדמו"ר מצאנז נאום הסטורי חוצב להבות, כנגד "שערוריית הנצנצים". והנה תמצית הדברים כפי שדווחו לראשונה באתר 'בחדרי חרדים':

"מידי שנה, בשבת הגדול, נוהג מרן האדמו"ר מצאנז שליט"א לדרוש את הדרשה המסורתית. בין היתר ציין האדמו"ר כי על כל אחד לנהוג לפי אבותיו ואין לשנות שום דבר ממסורת אבות. בנקודה זו הרחיב האדמו"ר ואמר כי גם כיום צריך להזהר בשלושת הדברים הללו, והתמקד על מלבושם - "לאחרונה אני רואה אנשים עם בעקיטשעס נוצצים, שטריימלך גבוהים ומשקפיים מוזרים, לא זו הייתה דרכינו. נוסעים שבע שעות בשביל לבחור בעקיטשע, לאן הגענו? תהה האדמו"ר".

שימו לב למשפט "לא זו הייתה דרכינו". זהו משפט מפתח חשוב, עוד נדון בהרחבה.

אבל, כשתביטו בתמונה המצורפת, תבחינו במשו מוזר. האדמו"ר עצמו, כמו גם בניו וחתניו ונכדיו, כולם לובשים חליפות צבעוניות פרחוניות ופומפוזיות, במגוון צבעי לבן, אדום כחול וזהב. אבל התשובה פשוטה מאוד, ישנה הבחנה חדה בין משפחת האצולה של בית הלברשטאם, שנבחרה בידי אלוהים בעצמו ועליהם להתלבש בצבעוניות מלכותית, לבין פשוטי העם והחסידים שעליהם ללבוש רק שחור לבן, שטריימל ישן וציצית מסריחה מזיעה מהעמידה שעות בצפיפות בטיש.

---

המשפט 'לא זו דרכינו' הוא משפט מפתח חשוב להבנת משנתו התאולוגית של האדמו"ר מצאנז. לפני כשנתיים, במעמד המרכזי לציון יום הזיכרון לאביו, בתקופת 'גזירות לפיד' רחמנא ליצלן שהפחית את התקציבים למוסדות החינוך החרדיים, נשא האדמו"ר נאום חוצב להבות, ואמר שהרי הכול משמים ועלינו להבין מה הסיבה לגזירת הגזירות הנוראיות על שלומי אמוני ישראל. והרי למי נגלה הרז האלוהי, אם לא לאדמו"ר שהסביר בבכי - "זהו רמז משמים שעלינו יותר להסתפק במעט, כמו שנאמר 'זו דרכה של תורה, פת במלח תאכל ומים במסורה תשתה". האדמו"ר השתפך בנוסטלגיות על ימי בחרותו כשהאברכים הסתפקו בקצת לחם וחמאה וחלב, ואילו היום הבחורים דורשים אוכל משובח יותר בישיבה וכל אברך חי ב'לוקסוס' וצריך מזגן למשל.

אבל, - וזה אבל חשוב, כל זה נאמר לפשוטי העם, החסידים עלובי החיים. אבל האדמו"ר עצמו ובני משפחתו, כיאה למשפחת אצולה, נופשים כמה חודשים בשנה בקביעות בווילת פאר בקיסריה, סמוך ונראה למעונו של ביבי נתניהו ושאר אליגרכי ישראל.

ומדוע זה נזקק האדמו"ר לחופשה של כמה חודשים בקיסריה? לחסידים התמימים מספרים על חולשת הלב של האדמו"ר, שנאלץ לכתת רגליו מאירוע לאירוע, אירועים הדורשים המון כובד ראש ומאמץ בלתי נלאה, כמו גזיזית שיער בחלאקה של ילד בן שלוש, או אסיפה גורלית של מועצת גדולי התורה שתוציא הצהרה שנכתבה מראש על השמירה על טוהר המחנה, או מחמת העול הכבד מנשוא להכין מידי שבוע פלפול תורני מרשים כדי להרדים את המשתתפים בטיש, וכדומה.

אבל האמת, שהאדמו"ר באמת זקוק לחופשה, מהעול הכבד המונח על ראשו בנוגע למאבקים משפטיים על נכסי נדל"ן וירושת שררה, עם גיסו ר' בערל וייס, מאבקים שבפרוטוקולים המרתקים שנחשפו בבית המשפט ועוד ידונו בהיסטוריה העתידית של מחקר החסידות במאה ה-21, אנחנו מתוודעים לכיעור ולתככים הפנימיים בין האדמו"ר לאחותו וגיסו, או עם אחיו הערירי מארה"ב.

את האתוס הקדוש 'לא זו דרכינו' נשא האדמו"ר על דגלו גם במאבקו במשפיע החסידי, הרב קלוגר, שבעבר נמנה על חסידיו אך לאחר מכן העז לפרוש, ולהקים סביבו חבורה חסידית מקורית משל עצמו, ברוח הקבלה ומחשבת החסידות, ולמרבה הפשע - אפילו הצליח לסחוב עימו כמה מבחירי וחשובי חסידי האדמו"ר, ויתרה מכך - אפילו כמה מבניהם של מקורביו וגבאיו. בדרשה שנשא מול חסידיו בחג הסוכות לפני כשנתיים, נזעק האדמו"ר על החבורה שמעזה לסטות מ'דרך האבות' וללמוד קבלה, ומנהיגם הרב קלוגר, רחמנא ליצלן, אפילו העז ללבוש בגדי לבן - קוד לבוש השמור כמובן רק למשפחת האצולה. בהחלט.

---

הסיפור נהיה אף צבעוני ומרתק יותר, כשנלמד קצת היסטוריה חסידית. בואו נתמקד על המשפט "לא זוהי דרכינו", שכאמור הינו משפט מפתח במשנתו של האדמו"ר. אז הבה נלמד קצת על דרך האבות של שולשלת משפחת הלברשטאם וחסידות צאנז, ונקדים קצת למאה ה-19.



להמשך כנסו כאן:



האדמו"ר מצאנז הנוכחי, הינו נכדו של רבי חיים הלברשטאם מצאנז, פוסק הלכה חשוב שנודע בסגפנותו בגאליציה במאה ה-19. רבי חיים כתב פסקי הלכה למכביר, אף את סוף ימיו הקדיש למלחמת קודש וחורמה נגד בניו האדמורי"ם של רבי ישראל מרוזין. האדמו"ר מרוזין נודע בדרכו ובאורח חייו המלכותיים, הוא חי בארמון פאר, נסע בכרכרות זהב עם סוסים גזעיים, ותזמורת החצר הנעימה את יומו בקביעות. רבי ישראל האמין ברעיון הדוגל בעבודת אלוהים שלא מתוך סגפנות ופרישות, אלא מתוך קידוש החומר והגשמיות. כשנפטר רבי ישראל, המשיכו בניו האדמורי"ם בדרכו, חיו ברחבות ובפאר, התלבשו בהתאם לאופנה העדכנית, (אח אחד, רבי בערניו מליאובה, דמות טראגית ורבת קסם, יצא בשאלה והתערה בחוגי המשכילים, ובסוף ימיו התבודד ומת ערירי).

אך כאן נזעק פתאום רבי חיים הזקן, שהאמין בסגפנות ובצניעות, ויצא נגדם במלחמת חורמה דתית עקשנית. הוא כתב מכתבים לכל הקהילות, כינה אותם כת מומרים, וקרא להחרימם ולרדפם מקהילות ישראל.

הנה ציטוט מאלף לדוגמה, מדבריו החריפים של רבי חיים: "כי הכת הזו מהפכים דברי אלוקים חיים, ותולין קוץ ובוקי וסרוקי שלא אמרו זאת כלל הצדיקים הקדושים. כי המה, הראשונים... בחסידותם מסרו נפשם על תורה ועבודה, וברחו מהכבוד ותענוגי בני האדם. ובהגלות לפני כל נתראה מסירת נפשם בשברם כל גופם בשעת התפילה, כמו רבינו הרב הצדיק אדמו"ר מראפשיץ ואדמו"ר מזידטשוב, אשר בעין נראה שבירת עצמותם בתפלה ובמקוואות בבוקר, עד שנקרח המים סביב גופם. וכיוצא בזה סיגופים גדולים, כמעט כדי להמית, ולא רצו להנות מהעולם הזה כלום. ואדמו"ר מראפשיטץ לא נסע על מרכבת שידה נכבדת, אף על פי שהיה עומד בחצירו... ועשה צדקה עד למאוד. לא כן המומרים האלה, נוטים אחרי הבצע ולהוסיף ממונם, וצדקה לא תצא מהם. ואוכלים ושמנו ועתקו, ורוכבים על מרכבות רצוף כסף וזהב, וכל תהלכותם בגדולות". – (כנסת הגדולה ודברי חכמים, למברג תרכ"ט, עמוד כא-כב).

[המחלוקת הזו היא אחת הפרשות ההיסטוריות המרתקות בתולדות החסידות, ועליה תוכלו לקרוא בהרחבה בספרו המרתק של פרופ' David Assaf, "הציץ ונפגע - אנטומיה של מחלוקת חסידית", אוניברסיטת חיפה, 2012. האירוניה היא, שהאדמו"ר שכר את שירותיו של פרופ' אסף במהלך מאבקו המשפטי בתור מומחה לענייני חסידות. אלוהים אדירים).

---

עכשיו, תבינו לאשורו את משפט המפתח "לא זו דרכינו".

על כסא רחב-מימדים שבראשו כתר מלכות, יושב לו אדמו"ר צבי אלימלך הלברשטאם, נצר לרבי חיים מצאנז שנודע במלחמתו כנגד חיי פאר ורהבתנות של בני אדמור"י רוזין; הוא לבוש בלבן כמו מלאך, עיניו עצומות בדביקות צדקנית, והינו נושא נאומים רבי פאתוס כנגד אופנת הנצנצים שפושטת בקרב צעירים שחשקה נפשם קצת לגוון בלבושם השחור; כנגד משפיע חסידי שסוטה מדרך אבות ולובש חליפה לבנה; כנגד בני קהילתו העלובים שרחמנא ליצלן אינם ישנים על הארץ ואוכלים פת במלח כדרכה של תורה; וכל זאת בשם הנאמנות הקדושה ל'דרך האבות' והמשכת דרכו של הסבא הסגפן מצאנז; - בעוד הוא עצמו ובני משפחתו, חיים ברחבה ובפאר, נופשים בווילה פרטית בקיסריה, עסוקים במאבקי שררה ונדל"ן משפטיים מכוערים עם בני האחות והגיס מירושלים או האח הערירי בארה"ב, וכל זאת לתפארת החסידות ודרך אבותיו.

על סביו של האדמו"ר, רבי חיים מצאנז האמור, מסופר שלא היה יכול להירדם כל עוד נותר מטבע בביתו שלא חולק לצדקה. ועל כך אומרים ליצני צאנז בזמנינו, שנכדו האדמו"ר הנוכחי, אינו יכול להירדם כל עוד יש מטבע בבית אחד מחסידיו.

---

ואני אדגיש: אין לי שום משו אישי נגד האדמו"ר. מהיכרות אישית איתו, הוא אדם נחמד, נעים שיחה, פיקח בהחלט. הביקורת שלי מופנית כנגד הפרסונה הציבורית שלו, שאמורה לייצג אישיות רוחניות, שעומדת מאחורי המילים שהיא מטיפה לאחרים, אך בפועל מייצגת שחיתות, נהנתנות ודיכוי שמאפיינת רק שליטים במשטרים טוטליטריים; הביקורת שלי מופנית כנגד דיכוי ברוטאלי של מאוויים אנושיים טבעיים כמו גיוון אופנתי ('נצנצים' רחמנא ליצלן) המופעל על נפשם הטהורה של נערים צעירים ומתוקים, וכל זאת באיצטלת הדת והחסידות; הביקורת שלי מופנית כנגד הממסד המנוון והמושחת של החברה החרדית, שהרבי מצאנז הינו רק דוגמה אחת ודי שולית.

והנה לכם סיבה אחת, מיני רבות, למה החברה הזאת מתפרקת. ותסמכו על אבישי בן חיים, הוא יודע מה הוא מדבר.

---

אבל עזבו איתכם תאלוגיה והסטוריה, ובלי ציניות - האדמו"ר צודק. ריבונו של עולם, לאן הגענו? מגיעים להם סתם בחורים ואברכים פשוטים, מסתם משפחות פשוטות, סתם חסידים ללא שום ייחוס; ופורצים פרצה חמורה בכד השמן הטוהר, ומעיזים ללבוש חליפה עם נצנצים! שומו שמים! האינדיבידואליות הזו, והשאיפה לקצת גיוון אופנתי, הינה חילול השם ואיום על ההילה של משפחת האצולה לבית הלברשטאם. הרי הייעוד של החסידים עלי אדמות הוא רק ללבוש שחור-לבן, להזיע בטיש, ולנשק את התחת הקדוש של האדמו"ר. עם הדרדרות כזו, לאן עוד נגיע? כשהם יגדלו קצת, הם עוד עלולים לתבוע ליב"ה רחמנא ליצלן!

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.