אמר ולא ידע מה אמר. הטריבונות (פארענצ'עס) בגובה 20 קומות בערך מול הבמה החלו להתמלאות באברכים עם ילדיהם, דחיפות פה דחיפות שם והרחבה מול הבמה מתמלאת באנשים מכל העדות והסוגים למיניהם, ממתינים בקוצר רוח לתחילת האירוע. אנו הנגנים עושים הכנות אחרונות להתחיל את הנגינה הקודמת להדלקת המדורה, ניגונים מרגשים ומרטיטים האמורים לחדור אל כל לב יהודי ולהצית את הנקודה שתבעיר את האש בנשמה.
במקביל על בימת המדורה הפח מתמלא בסחבות ספוגות עם שמן זית למאור, כמו מסוע של אנשים עולים אברכים לשפוך שמן זית ולהזכיר את עצמם ואת משפחותיהם שנותרו בירושלים. דבר זה כשלעצמו מרגש מאד.
מתחילים... אני עוצם את עיני, לא רואה איש מסביב, רק שחור שמתחלף מידי פעם בצבעים לא מוגדרים, הניגון מרטיט מאד, אני לא מרגיש שאני מנגן את הניגון, אצבעותיי נעות הלוך ושוב על כלי הנגינה, אני מרגיש אט אט שאני יוצא מעצמי, אני לא כאן, אני נכנס לעולם אחר, "עולם הנגינה". כידוע עולם הנגינה קרוב מאד לעולם התשובה, ע"י נגינה ניתן להגיע לדרגות הכי גבוהות ולחזור בתשובה שלימה, במעבר המרגש של הניגון אני מצטמרר ומרגיש רעד קל חולף על כל גופי הצליל מצטרד במשהו ומוסיף נופך לרגש שבניגון. מידי פעם עולים בי מחשבות על עבירות הצריכים תיקון, אני לוקח על עצמי לתקן עבירות אלו ולחזור בתשובה שלימה.
אני פוקח את עיניי לשניה, המראה שמתגלה מול עיניי לא מותיר בי מחשבה של לעצום את העיניים שוב, אלפי ואולי עשרות אלפי איש מתנועעים עם ראש מורם ופה פתוח ועיניים עצומות ושרים את הניגון בדביקות עצומה. מולי במרחק עצום אני שם לב למנחם מנדל ידידי שממש לפני תקופה קצרה גילו אצל בנו הקטן שרוליק בן ה-4 מחלה מסויימת שכדי לצאת מזה הוא זקוק לרחמי שמים מרובים,דמעות זולגות מעיניו ללא מעצור שפתותיו דובבות ומראה פניו נראה כמבקש ומתחנן שיקרע מהרה גזר דינו ושבנו שרוליק ישוב לבריאות איתנה. אני מתרגש מאד ועיניי מתרככות ומאיימות לשחרר דמעה. אני עוצם את עיניי שוב ומזכיר בלב תוך כדי נגינה את מנחם מנדל ושרוליק הזקוקים לישועה, נרגעתי. אני פוקח את עיניי שוב אני שם לב לילד המתבונן על אביו שפניו המכוסות וכתפותיו רועדות ומידי פעם מרים את ידו אל על ונראה כמבקש ישועה, ההתבוננות בילד הזה עם המראה התמים שהוא הסתכל על אביו ורוצה לעזור ואינו יכול, הביא אותי להתרגשות עצומה ודמעהה סוררת זלגה מעיני.
להמשך כנסו כאן:
דמעה גוררת דמעה עד כדי בכי תוך כדי נגינה. מימין הבמה בפינה צדדית אני שם לב לידידי שלוימאלע שלא נפקד בזש"ק כמעט 10 שנים מחתונתו, מתנועע ומתפלל, חשבתי בליבי, אברך זה כבר יכל לעשות 4 חלאקעס ל 4 ילדים אך כנראה משמים רצו אחרת. הזכרתי אותו בליבי. אני שם לב מרחוק למנחם משה שמסדר את ילד החלאקה שלו יואליק שהביא מירושלים למירון, האהבה והקרבה ביניהם ריגשו אותי עד מאד. אני שם לב לבה"ח יוסף מרדכי בן 14 יתום, העומד על אחד הטריבונות מראהו נתן בי מחשבה שמחשבתו היא, שנה שעברה אבא שמעון היה כאן עמדנו ביחד על הפארנצ'ע באותו מקום בדיוק, שיקול הדעת של הרכב הפוגע באבא לא היתה נכונה ואבא איננו איתנו. אני רואה את הערש מיילך שהתעוור בשנים האחרונות עקב מחלה עומד עם עיניים פקוחות ועיניו העוורות מופנות לעבר הרבי העומד לפני פח המדורה, ומבקש תחינה מאת הקב"ה בזכות התנא האלוקי רבי שמעון. הצטמררתי. המנגינה הסתיימה יחד עם כל המחשבות וההתרגשויות וחשבונות הנפש.
לכבוד התנא אלוקיי רבי שמעוין בר יויחאי...... אני שומע את הזמר הראשי של המקהלה מתחיל, אני מסובב את ראשי במהירות לעבר פח המדורה שבו הרבי אמור להדליק את המדורה, במקביל אני רואה גושי אדם עולים ויורדים כמו גלים רועשים בלב ים, אני כולי צמרמורות. אני רואה את הרבי לוקח את לפיד האש ומקרב אותו אל עבר הסחבות הספוגות שמן, הניצוץ נתפס ודקה אח"כ אש להבה. אי אפשר לתאר את השמחה בכתב ובדיבור, מעגלים אינסופיים של ריקודי שמחה שלא מהעולם הזה, אצבעותיי נעות על כלי הנגינה במהירות ללא הרגשה פיזית, הרגשה עילאית מרחפת באוויר הצלול של הרי מירון, ומבין המעגלים אני שם לב ששלוימאלע ידידי רוקד בשמחה עצומה, פניו שוחקות ושמחות, אני רואה את יואליק רכוב על כתפי אביו מנחם מוישה ומקפצים יחד לצליל הניגון בר יוחאי, אני מחפש את הבה"ח יוסף מרדכי בתוך המעגלים אך אין זכר, על הטריבונות, גם אין זכר, לרגע אני מתחיל לדאוג אולי משהו אירע, לשמחתי אני שם לב שהוא עומד בפינה צדדית יד שמאל מונפת אל על בקצב הניגון ועיניו זולגות דמעות, התרגשתי מאד. אני רואה את הערש מיילך בריקוד סוחף עיניו פקוחות ופניו שוחקות, אני חושב לעצמי, מסכן, הוא כ"כ היה משתוקק לראות בעיניו את הוריו ואת ידידיו ואת כל השמחה סביב. אך אינו יכול.
לאחר כמה שעות של נגינה גופי הגשמי התעייף וירדתי מבימת התזמורת ע"מ להחליף כח ליום המחר, לא יכולתי להתנתק משטח ההדלקה עליתי שוב על הבמה והמשכתי לנגן עוד חצי שעה. נרדמתי על מיטה בחדר סמוך, ומתוך שינה ראיתי שוב את כל מה שראיתי קודם, אני זוכר שמאד התרגשתי מתוך שינה והתעוררתי כמה פעמים.
ניסיתי בפתק זה לתאר רגשות והרגשות שהרגשתי במהלך ל"ג בעומר. אך עדיין אני מרגיש שלא מיציתי מעין שבמעין מתוך ההרגשה האמיתית וההתרגשות האמיתית שחוויתי במהלך ל"ג בעומר במירון. כשנגן מנגן ניגון מסויים תמיד אפשר לשים לב אם הוא מתרגש בזמן הנגינה או שהוא סתם מנגן את הניגון כי כך כתוב לו בתווים, בטוחני שכל נגני החצר במירון מתרגשים בכל רגע ורגע, עובדה שהקהל שמח ורוקד באמת מתוך שמחה. דברים היוצאים מהלב נכנסים ללב. הצדיק ר' ישראל מרוז'ין זיע"א הגדיר את מירון בל"ג בעומר יום כיפור בפנים (במערה) ושמחת תורה בחוץ (בחצר), על נגני מירון אפשר לומר אותו דבר יום כיפור בפנים (בלב, התרגשויות ורגשות פנימיות) ושמחת תורה בחוץ.
מי יתן ונזכה לנגן בכל שנה ושנה בשמחה אמיתית ובטוב לבב עד ביאת משיח צדקינו במהרה בימינו אמן
(דוד הלר 2009)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.