התחושה של היום היא כמו בעידן הפרוגרומים באירופה

מאת דוד רוזנטל

בתיאורים של הרבה פוגרומים שהתרחשו במאתיים השנים האחרונות, מתואר כיצד אנשי החוק ונציגי השלטון עמדו מן הצד ואפשרו את המשך קיומו של הטבח. לא פעם גם מתואר כיצד יהודים שנקטו יוזמה ונטלו נשק כדי להתגונן, דווקא הם שהוציאו את אנשי החוק מפסיביות והביאו אותם לאכיפה מיידית ויעילה נגד אחזקת נשק אסור. חד צדדית כמובן. הרגש הטבעי של היהודים כלפי השלטונות היה כאל משתפי פעולה של יוזמי הפוגרום, בין אם ההאשמות כלפי השלטונות היו נכונות ונתמכו בעובדות ובין אם לאו, אלו התחושות שהתקבלו, וכאשר יהודים נטלו את החוק לידיים, אי אפשר היה לבוא אליהם בטענות. במקום בו אין חוק, אתה החוק. ובמיוחד כאשר ילדיך מוטלים לך מנגד.

מה שמתרחש בימים אלה, מעורר תחושות דומות מאד. השלטון אינו מספק הגנה מינימלית לאזרחים היהודים, כאשר בד בבד יש אובר התייחסות לכל רגישות שווא של הצד השני. הכניסה להר הבית נאסרת על יהודים בלבד, למרות שלא נרצח אדם אחד בהר הבית, מספיק שזה "פוגע ברגשות" הערבים, בעוד במקומות בהם ערבים רוצחים יהודים, מכים יהודים, דוקרים יהודים, משפילים יהודים, וכל זה קורה שוב ושוב ושוב, הרי שתנועתם נשארת חופשית כאילו כלום לא קרה.

והטענה לא מופנית כלפי השלטון לבדו, אלא גם כלפי התקשורת המסקרת. כאשר יהודי כלשהו רוצח, הכותרות הראשיות מוחרפות לחומרא, וזועקות בגדול ובאדום "רצח", "טבח", "ג'נוסהייד" וכד', ומדגישות כל יום שעובר ועוד לא נתפסו האחראים. לעומת זאת, כאשר יהודים נרצחים אזי הכותרות מאד חיוורות ומקלות סטייל "אבנים הושלכו" (לא ברור על ידי מי), "חשד לפיגוע" (בכלל לא בטוח מה היה כאן), "אנשים נפגעו" (לא ברור ממה, על ידי מי ומדוע), וממהרים גם לחזור לסדר היום משל לא היו דברים מעולם.

יתר על כן, כל מעשה רצח ואלימות של ערבים מוצמד מיד להצדקה או למניע שאמור להפחית מן החומרה, זה "בגלל היאוש", "בגלל הכיבוש", "בגלל ההתנחלויות" או "זעם" כלשהו, לאמור מדובר בהתנהגות נורמטיבית ומתבקשת. ויש שמגדילים ומוסיפים לטעון שזה חוסר אחריות לגדל-ילדים/לנהוג/להסתובב במקומות האלה, כלומר - הקורבן, היהודי, הוא שאשם בכלל. לעומת זאת, כל הפגנה של יהודים מתוארת כמובן בהיעדר כל רקע או הצדקה אפשרית ומוצגת מיד כ"שנאה", "שנאת השונה", "גזענות", "אפרטהייד" ועוד. אצל יהודים זה אף פעם לא "בתגובה לרצח", אלא זה תמיד "שנאה" נעדרת כל רציונל ופשר, פשוט כי יהודים כנראה ממש שונאים ערבים. סתם ככה.

כמו בפוגרום בקישינייב או בפרעות תרפט, התחושה היום כלפי השלטונות וכלפי התקשורת היא של עמידה מן הצד שהיא למעשה נקיטת צד דה פקטו. בין אם זה נכון עובדתית ובין אם זה לא נכון, אלו התחושות המתקבלות אצל הרבה מאד אנשים. וכאשר אנשים חשים שהחוק אינו מגן עליהם, כאשר הם חשים שהחוק מופנה רק נגדם, אזי קרוב המצב בו הם ייקחו את החוק לידיים. מוסרית, קשה יהיה שלא להצדיק אותם