רשימת הבלוגים שלי

יום ראשון, 11 באוקטובר 2015

הרה״ח ר׳ בערק׳ה וולף ע״ה - 15 שנים לפטירתו


מאת זלמן וואלף:

ובערקה מצא חן בעיני ה׳
----------------------
‎סיומה של פרשת בראשית הוא בפסוק "ונח מצא חן בעיני ה'".

‎מה הפירוש של "חן", מה מובנה של המילה חן. מה הפירוש "למצוא חן".

‎"למצוא חן", זה לא יופי של האדם, "חן" זה לא יופי. "חן" זה גם לא כושר דיבור רהוט, "חן" זה גם לא הנאה מניתוח שכלי דק, "חן" זה לא התפעלות ממידות טובות, "חן" זה לא הבעת רגש. לכל אלו יש ביטוי משלהם. אז מה זה כן. מה זה "חן".

‎התורה משתמשת פעמים רבות בביטוי זה: "על יוסף נאמר "ויתן חנו בעיני שר בית הסוהר", על משה רבינו נאמר "כי מצאת חן בעיני ואדעך בשם", על אסתר נאמר "ותהי אסתר נושאת חן בעיני כל רואיה". מה זה הדבר החמקמק הזה ששמו "למצוא חן". מה היה בו בנוח שהוא "מצא חן בעיני ה'".

‎כנראה שאכן זה פירושו של המובן, זה משהו שהוא הרבה מעבר לכל המעלות הללו.

‎"למצוא חן" זה לא להנות מיופיו של האדם, זה לא להנות מההבעה המילולית שלו, זה משהו הרבה מעבר לזה, משהו שקשה להגדיר אותו בהגדרות אחרות.

‎או יותר נכון, זה משהו שזו בדיוק ההגדרה שלו – זה "למצוא חן". זה משהו הרבה יותר נעים, משהו הרבה יותר קרוב, משהו הרבה יותר אישי. זה פשוט "למצוא חן".

‎יעקב אבינו אהב את בנו יוסף, יותר מאשר את כל שאר השבטים, התורה מעידה כי "וישראל אהב את יוסף מכל בניו". יעקב אהב את יוסף, יעקב התגעגע ליוסף, הוא בכה עליו, הוא שמח איתו. יעקב היה גאה בבנו יוסף, יותר מכל שאר האחים. על הקשר בין יעקב ליוסף אומרת התורה: "אלה תולדות יעקב – יוסף".

‎בברכתו של יעקב אבינו ליוסף, לפני פטירתו, הוא מרעיף עליו שפע רב של ברכות, ואת סדרת הברכות הזו הוא פותח במילים: "בן פורת יוסף, בן פורת עלי עין".

‎מה הפירוש "בן פורת", מבאר רש"י: "בן חן". "פורת" – משמעותו, "חן". ורש"י ממשיך ומסביר: "בן פורת עלי עין – חנו נטוי על עין הרואה אותו". כל מי שראה את יוסף, הוא נשא חן בעיניו. "בן פורת – עלי עין. חנו נטוי על עין הרואה אותו".

‎זוהי "נשיאת חן", זו משמעות "מציאת חן", זה משהו הרבה יותר עמוק ומיוחד מאשר הגדרה כזו או אחרת, מכשרון או יכולת. זו משהו מסוג שונה לגמרי, זה "למצוא חן".

*

‎שבת זו, שבת בראשית, שבת בה הפרשה מסתיימת במילים "ונח מצא חן בעיני ה'", היא השבת "מיני' מתברכין כולי' יומין" של השבוע הבא, כולל יום ל' בתשרי, יום היארצייט הט"ו של אבי היקר, דובר חב"ד הבלתי נשכח, מביא דברו של הרבי להמונים, הרב בערקה וולף ע"ה.

‎מה היה סוד הצלחתו, כיצד הוא הגיע אל כל אותם אנשים ומקומות, כיצד הוא חדר אל הלבבות, מה היה סוד הקסם שלו.

‎ברישומי ה'יחידות' שאבי ע"ה רשם לעצמו, מהדברים שהרבי אמר לו, הוא כתב כך:

‎"הצלחת לאחרונה להחדיר ולהגיע בעניני הפצת המעיינות בעיתונות ובמקומות כאלו, פרסומים ע"ד הפצת היהדות והמעיינות שעד עתה לא הצליחו להגיע אליהם, ואיש לא חשב להגיע אליהם – אפשר להגיע לכל מקום!

‎"שיהיה לך נשיאת חן בעיני אלוקים ואדם, א יישר כח על כל זה"...

*

‎היתה לאבא גישה לאנשים, הוא ידע כיצד לדבר עם כל אחד בשפתו, הוא השכיל לדעת מה הדרך להגיע לליבו או מוחו של כל אדם. אנשים הרגישו בו אח קרוב, ידיד של אמת, אדם, א מענטש, שאפשר לבטוח בו. אנשים ציניים וקרים – האמינו בו ובגישה שלו, במסרים ובמידע שהוא מעביר להם.

‎אבל יותר מכל אלו – בברכתו של הרבי - היתה לו "נשיאת חן".

‎"בן פורת עלי עין, חנו נטוי על עין הרואה אותו". "שיהיה לך נשיאת חן בעיני אלוקים ואדם".

‎זה היה סוד קסמו, זו היתה הצלחתו. הייתה לו "נשיאת חן".

*
‎יחד עם הנשיאת חן, הייתה לאבא ע״ה נשיאה בעול, שהתבטאה בביטול מוחלט של שליח למשלח - הרבי נשיא דורנו. 
‎למרות קשריו וחבריו הרבים מאוד בתקשורת, תמונתו כמעט מעולם לא פורסמה בעיתונות, הוא לא חשב שזה חשוב. הרבי היה בראש מעייניו, ולשם כך הוא הפעיל את כל נשיאת החן שלו. חב״ד והרבי, הרבי וחב״ד. זה ורק זה.
‎כל צעד שלו שקשור היה לרבי, היה מטופל ביד מנתח אומן ובשיא הזהירות והכבוד. 
‎כילד אני זוכר מקרה מיוחד בו העביר דיווח למזכירות על אירועי הכנסייה הגדולה של אגודת ישראל, כשבמהלך השיחה הוא עבר פתאום למצב עמידה, ותוך כדי כך לבש במהירות סירטוק וגרטל, ואחר כך הוא סיפר לי שבמהלך השיחה הוא הבין (משאלת רקע ששמע) שהרבי בעצמו  מאזין לשיחה. 
‎כשליח נאמן, הוא הביא את דברי הרבי הביא לעיתונות, כשהוא חדור אמונה ובלהט חסידי גם, ואולי בעיקר, כשהדברים היו כביכול ״לא פופולריים״ כמו בתקופת הסכמי קמפ דייויד ועוד. 
‎נשיאת חן יחד עם נשיאה באחריות, והכל מתוך חוט של חן וחסד שהיה משוך על פניו. 
*
‎וכמו שראינו במוחש בהתממשות ברכתו של הרבי במושגים הקרובים אלינו, כמו שראינו את ה"נשיאת חן" שהיתה לו בעיני "אדם", ואת זה ראינו במו עינינו – הרי בטח שגם "בעיני אלוקים" היתה לו נשיאת חן.
‎אותו משהו נעלה לא מוגדר, אותה "מציאת חן", אותו משהו שהוא הרבה מעבר לתכונות או כישורים, היתה לו גם "בעיני אלוקים". היתה לו ויש לו נשיאת חן למעלה.
‎אבא שלי "מצא חן בעיני ה

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.