ווארטים

״אם אתה מתכוון להיות משהו פחות ממה שאתה מסוגל להיות, סביר להניח שתהיה אומלל כל חייך...״

חמש שנים עבדתיך באמונה, – אמר פקיד לאדוניו.  – עכשיו אני מבקש, שתוסיף לי על שכרי.
תמה האדון:
שכרך מאה רובל לחודש.  שמא אין זה מספיק למחייתך?
למחייתי מספיק, – השיב הפקיד, – אבל לא על הלחם לבדו יחיה האדם.  פעמים יש לו לאדם צורך גם בתענוג...
אם תענוג אתה מבקש, –  הפסיקו האדון, – מה עניינה של תוספת-שכר לכאן?  לך וצום שני ימים רצופים ותראה כמה תענוג יהיה לך כשתשב לאכול ביום השלישי.

מרננים עליך, – אמר סוחר לגזברו, – שאתה גונב מן הקופה שלי.
ואתה מה רצונך, – החזיר לו הגזבר, – שאהיה גזבר לך ואגנוב מקופתם של אחרים?

סוחר הרגיש בגזברו, שהוא מבריח ממון מן הקופה.  עמד ופטרו.  התחיל הגזבר טוען לפניו:
זקנתי בעבודתי עמך; עכשיו אתה פוטרני.  מה יאמרו הבריות, ואנה אני בא?
אף אני חס עליך, – החזיר לו הסוחר.  – אבל מה אעשה?  הלואי ויוסיף לי אלהים שנה על שנותי כנגד כל שקל, שדבק בידך מן הקופה.
ישמורך אלהים!  – הפסיקו הגזבר – חייך ימאסו עליך, חלילה.

 יום שמלאו לו לסוחר מפורסם חמישים שנה עשו לו קרוביו וידידיו משתה גדול.  באו גם פקידיו אל המשתה והביאו איגרת של ברכה לחתן-היובל.  נטל הוא את האיגרת מידם ואמר להם:
רבותי, יקרה וחביבה עלי ברכתכם, ובשכרה אני נותן לכם במתנה גמורה – כל מה שגנבתם משלי עד היום.