מכתבים קצרצרים

השכיסטים רצחו וזועקים כי הם יתומים הם אלו שמנעו את תיקון חוק השבות
צריך להיות מאוד זהירים כשזורקים את האשמה הזו על כל הליטאים, מפני שאין זה נכון, מדובר היה באחד שניהל את המלחמה הזו כלשצידו כמה שסייעו לו ביניהם אחד מגדולי שונאי החסידים למרות שמקורו  מחסידים, ובעזרת השכיזם שפיתח הוא ניהל את המלחמה הזו למרות רצונם של כל כך הרבה מגדולי הליטאים שלא היו שותפים לענין הזה, כשהם נשאלו הם אמרו כי דעתם שונה אבל אינם יכולים להילחם עם מי שאיים להשמיד להרוג ולאבד את כל מי שיאמר אחרת. למי שאינו יודע, בזמן הרב שך אם מי ניסה להסביר אחרת דינו היה לארבע מיתות בית דין, ראש ישיבת סלבודקה הגאון רבי דב לנדו סבר כי הרב שך טועה שהוא הופך את הישיבות לסניפי מפלגה הוא שלח מכתב סודי פנימי שמטרתו שרק הרב שך והיועצים יקראו זאת, ובשל כך השמואלים הארורים אויערבך ודויטש ירדו לחייו עד כדי להמיתו ממש, כשלקה בהתקף לב מרוב צער הם המשיכו לענותו ורצו לראותו מת, מפני שחיזק את דעת כל כך הרבה ראשי ישיבות אחרים כולל הרב שטיינמן שחלקו על הרב שך סברו כי הוא מרחיק לכת וכי את הנזק ישלמו בני הישיבות וזה לא טוב. אותו דבר עשו להגאון רבי חיים גריינימן ועוד אחרים רק מפני שהם חלקו על הרב שך, לכן, כשעוסקים בענין הגיור, השכיזם הוא אשר ניהל כאן את המלחמה ואותם חייבים להאשים מפני שהם המשיכו במלחמה זו גם אחרי מותו של הרב שך

הרבי מחב"ד ירד מן הנושא בתקוה כי אולי זה יפקח את עיניהם ויעשו לתיקון החוק
כשהתברר כי כל סיבת ההתנגדות לתיקון החוק הוא רק בגלל שהרבי מחב"ד מנהל כאן את המאבק, הורה הרבי להוריד וואליום לא להזכיר שהוא נאבק בענין לעסוק רק בנושא בתקוה כי אולי זה יפקח את עיניהם, כשלא תהיה עוד סיבה לשנוא או יותר נכון לא יהיה עוד חשש שהרבי מחב"ד הוא ישא בפירות הנצחון אז הרב שך יסיר את התנגדותו, אבל היה זה מאוחר מדי, הרב שך קידש את המלחמה הזו לעולמי עד, עד כדי שלא היה איכפת לו התבוללות העיקר שלא יתקנו חוק שהרבי מחב"ד רואה בו ענין כל כך חשוב, והאבסורד הגיע לכדי כך, שכאשר הרבי מחב"ד טען כי אם לא מתקנים את החוק תהיה בעיה קשה ובארץ ישראל יתבוללו, הרב שך טען כי אין זה כך וכי גם עם זה שהוציאו את 'כהלכה' מן החוק לא ישנה דבר ועדיף להשאיר זאת ככה

שר הפנים הדתי הסיר את ה'כהלכה' מן החוק לאפשר גיור של רפורמים
למי שאינו יודע או יותר נכון לדור הצעיר שלא למד היסטוריה נספר לכם את ההשתלשלות של הדברים, פרצה מלחמה גדולה על גיור בני משפחת שליט, משרד הפנים פסל אותם מפני שזה נעשה בניגוד להלכה, ואז הרוב הקואליציוני החליט להוציא מן החוק את המילה 'כהלכה', בחוק היה כתוב כי יהודי הוא מי שנולד לאם יהודיה או שנתגייר כהלכה, לאחר שהוציאו את המילה 'כהלכה' משרד הפנים בראשות השר ד"ר יוסף בורג אישר את הגירות של ילדי שליט, והרבי מחב"ד קרא למאבק להחזיר את ה'כהלכה' לחוק מפני שאם ישאירו את זה כך פירושו כי כל גירות טובה כולל רפורמית וזה יגרום להרבה צרות. אבל היה זה אז הרב שך שיצא בנאום משלו שאין צורך לתקן אותם, ואם כבר שיוסיפו את המילים 'שנתגייר על פי שולחן ערוך' דבר שהיה ברור מראש כי אין כל סיכוי לזה, המקסימום שיכלו להשיג זה 'כהלכה' אבל הרב שך טען כי הרפורמים יטענו ש'כהלכה' הכוונה להלכה שלהם. הרבי מחב"ד דחה את הטענה ואמר כי אין זה כך מפני שבית המשפט העליון כבר קבע כי 'כהלכה' הכוונה לשולחן ערוך וממילא אין עוד כל חשש שיטענו כי מדובר בהלכה אחרת, אבל הרב שך שרצה לטרפד, לחם שחלילה לא יתקנו 'כהלכה' ובשביל שלא יטענו כי הוא מסכים עם החילונים הוא תבע להכניס את מה שאין לכך כל סיכוי. המאבק היה ברור, לא תיקון החוק, אלא נגד הרבי מחב"ד מפני שהוא רוצה כך אז צריך לעשות הפוך, וכפי שהרב שך אמר אז, כי אותו לימדו שכל מה שהרבי מחב"ד אומר צריך לעשות הפוך, והרבי הלב שמחה אמר על כך אז, מזל שהרבי מחב"ד לא לוחם לשמור על השבת מפני שאז הרב שך היה מצווה לאנשיו לחלל שבת

גפני ודרעי הכשילו את תיקון החוק בכל הזדמנות
זה התחיל עוד הרבה לפני שקמה ש"ס אבל גם מאוחר יותר כשהרבי מגור הלב שמחה ניסה לתקן את החוק על ידי נציגיו הוא נתקל בקיר אטום מפני שחסרים היו לו את קולות החרדים, לא תאמינו, מי שנמנעו ושיחקו את המשחק היו אריה דרעי ומשה גפני, ובאחת ההזדמנויות חסר היה קול אחד בלבד של משה גפני שאם הוא היה מרים את היד בעד תיקון החוק היו מחזירים את ה'כהלכה' והוא לא עשה זאת מפני ששירת את השטן בענין הזה, ושימו לב לא תשמעו את משה גפני בכל השנים זועק כי צריכים לתקן את 'חוק השבות' הענין הזה חוץ מן הלקסיקון שלו, בשל מה שהוא עשה ובשל החשש שהוא יסתבך עם השכיסטים שקידשו מלחמה בענין על חשבון התבוללותם של מאות אלפי יהודים

המצב שנקלענו אליו הוא פרי באושים של מלחמות החרדים
לא בכל אפשר להאשים את החילונים, למרות שהם רצו ככה אבל לא הם היו מי שהובילו למצב הזה, השכיזם עשה עבורם את העבודה השחורה, בטרם הוציאו את ה'כהלכה' מן החוק הם ניהלו מלחמה קשה עד שהצליחו לשנות את החוק, וכאשר הרבי מחב"ד קרא למאבק להחזיר את החוק ובשום אופן לא לשבת בקואליציה כל עוד לא מתקנים את החוק הזה, החילונים לא היו צריכים עוד לעשות דבר, הרב שך עשה את העבודה בשבילם, נציגיו בכנסת לחמו כאריות נגד כל תיקון של החוק הזה, והם אלו שהובילו למצב הזה, כשפרצה מלחמה פנים חרדית הנצחון היה כולו של החילונים

'המודיע' לא לחם בעד תיקון החוק בשם ה'וטו' של הרב שך
מה לנו יותר מן המצב ההוא, ש'המודיע' שהיה אז השופר של החרדים חסידים וליטאים יחד לא לחם את המלחמה של תיקון חוק השבות, ולמרות שהיתה חלוקה בין שלשת העורכים תמיד היה מי שישים רגליים, לכל אחד מהם היה זכות וטו וככה המאבק הזה נפל החוצה. לחמתי אז בעיתון שלי הדפסתי והבאתי את דעת שני הצדדים, בכל שבוע הופיעה רשימה, הרב אהרן ישעי' רוטר שייצג את הרב שך והרב טוביה בלוי שייצג את חב"ד ונאבקו בענין הזה של חוק השבות, זה גרר את הליטאים למלחמה בי, הם תבעו ממני למנוע כל דיווח של שיטת חב"ד בענין מיהו יהודי, לא לכתוב על מה שאמר הרבי ולא לאפשר לר' טוביה בלוי לכתוב, לא הסכמתי בשום אופן לתכתיב הזה, והם קראו למלחמה עלי, והנה אני חי וקיים 35 שנה מאוחר יותר הם לא הצליחו להוריד אותי מן הבמה, הוכחתי להם שמי שנלחם באמת ולמען האמת אין כח אנושי בעולם שישבור אותו, אמשיך למלא שליחות זו עד ליומי האחרון לטהר את החוחים והקוצים החרדים מקרב הארץ ולפתוח בכך את הפתח לביאת משיח צדקינו במהרה בימינו ובעגלא דידן