כשניצחנו את הפחד

מאת משה פריגן

בליל מסע הרצח בירושלים התהפכתי במיטה עם תחושת מועקה גדולה בלב... מה לא עשינו טוב? במה אנו כחברה טעינו שהוביל לכך שהאדם המפלצתי עד אימה אבל כן האדם הזה הניף את המאכלת בליבה של ירושלים? שאלתי את עצמי עוד המון שאלות... האם הוא חרדי??? האם לרוצח יש קהילה... האם שיוך של רוצח לקהילה יש בו בכדי לאותת לרוצח כן יש לך קהילה? ואם כן הוא חרדי אז מה...? האם כל נציגי המפלגות החילוניות מגנים כל רצח שנעשה על ידי חילונים... ומצד שני הרי רצח הוא רצח אבל הוא אף פעם לא נעשה בשם החילוניות וכאן הוא נעשה בשם החרדיות? הרי המכתב שכתב הרוצח הוא מכתב בעל סטנדרטים חרדיים למדי, ללא עיצורים ופיסקאות בלשון תלמודית-רבנית... אין ולא היה הרי מי שראה את המכתב הזה שחשב שזה יוביל לרצח... אלו המושגים וזהו הסגנון אבל מכאן לרצח הדרך לא ארוכה, היא פשוט לא קיימת...?

ישי שליסל פחד!!!
פחד קיומי, פחד של או אני או אתם, פחד של קין כאשר הרג את הבל, פחדם של כל מי שנטלו נשמותיהם של בני אנוש - פחד קיומי - אני או הוא!
הפחד להתמודד עם קיומו של מצעד בפלטרין של מלך, הפחד מלהבין שהמלך חפץ בחיים, שהוא אלוקים חיים, שהוא מכיל ואוהב את כל ברואיו ומאריך אפו ושמח בשמחת ברואיו ומשתתף בצרתם בחינת עימו אנכי בצרה, הפחד מלאבד את הבכורה שגרם לעישו לנסות לרצוח את יצחק אחיו התנוצץ בירושלים... הונפה הסכין ועלתה עולה...

האם לא קיים בי/בנו אותו הפחד??? קיים גם קיים!!!
האם ישבנו והתמודדנו עם השונה והאחר מאיתנו? האם שתיקת רבים לא נובעת מהפחד להתמודד עם השאלות? האם נדע להכיר בסבלו של הקרבן ללא שנזדהה עם ערכיו?

היה לי ברור! עד היום התשובה היא לא, מהיום התשובה היא כן!!!

נפגשנו אמש בתל אביב חרדים וחברי קהילת הלהט"ב.

היו חששות והיו פחדים ולא רק מהצד החרדי - הפחדים הגדולים שגרמו לכך שבתקשורת הוצג הרוצח כחרדי לעיתים עוד לפני שהוצג כרוצח, הפחדים מלהיות מחוץ לאיזור הנוחות שלך, הכי רחוק מהמוכר והידוע...

לא באנו לתת לגטימציה ולא באנו לענות על שאלות... והשאלות הן רבות מספור הן על הפרהסיה והנראות במרחב הציבורי והן על סוגיות הלכתיות הגובלות בדיני נפשות...

באנו לומר בפה מלא אנו רקמה אנושית אחת המתקיימת במדינה אחת שטופת פחדים אבל מוארת ומבורכת... מוקפת באויבים אך מלאה באהבה - ואהבת לרעך כמוך כן כן גם הוא לא כמוך.

לנצח את הפחד