לשם מה הקימו את 'מועצת גדולי התורה' אם למרות החלטותיה כל אחד עושה אחרת
החוצפה והעזות זועקת למרחקים, להטיף לאחרים לתבוע מהם לשמוע בקול 'מועצת גדולי התורה' ולקבל החלטותיה, בו בזמן שמי שיושבים במועצת לא מקבלים את ההחלטות ועושים אחרת, צריך להיות עז פנים לתבוע ממי שכלל אינו שותף לשולחן הזה, רבותיו אינם חברים שם, לבקש ממנו לשמוע בקול 'מועצת' שאינה לא יותר מאסיפת בעלי שררה החושבים שעל ידי ישיבתם שם הם ישלטו על הציבור, ושוכחים כי השתנו הזמנים, וכי בימינו בשביל שישמעו בקולך אתה צריך להיות צדיק או גדול באמת ולא שחקן הממלא תפקיד של רבי, ואינו יותר מזה. מציאותה של 'מועצת גדולי התורה' של ימינו היא כזו, שיושבים בה שחקנים המרמים עצמם כי הם משכמם ומעלה, ובטוחים כי הם מרמים את העולם, אז נאמר להם כאן, אתם לא מרמים את אף אחד, אך ורק מפני הכבוד לא אומרים לכם את האמת בפרצוף
חוצפה ועזות של יחידים שאינם קולטים 'מועצת' מהי
אני כותב שורות אלו בגלל הוראת הרבי מסלונים לחסידיו שלא להישמע להחלטת 'מועצת גדולי התורה' בענין 'תואר שני', אבל כוונת הדברים גם לעוד אחרים שעשו כמותו, כמו למשל ר' ישראל מויזניץ כש'מועצת גדולי התורה' החליטה על התייצבות בלשכת הגיוס הורה לחסידיו שלא להתייצב, ועל כמה מקרים שחלק מן הגדולים עשו אחרת, הללו אינם קולטים כי יש להם את הברירה לא להיות חברים ב'מועצת' הזו ואז זכותם המלאה להחליט כהבנתם, אבל ברגע שהם קיבלו על עצמם את החברות ב'מועצה' הזו, פירושם של דברים שהם מחוייבים להכרעות הרוב, וכאשר ההחלטה היא כזו גם אם הם הצביעו נגד, הם היו במיעוט הם מחוייבים לקבל את ההכרעה, הם אינם יכולים לעשת אחרת, מפני שאם הם יעשו אחרת, אז אין כל ערך 'למועצת' כזו מפני שזו יותר לא מחייבת אף אחד, אם חברי המועצת יכולים לעשת אחרת מדוע שמי שאינם בכלל חברים במועצת הזו שלא יוכלו לעשות אחרת
בכל נושא וענין יש חולקים אבל זה כל הענין של 'מועצת' לקבל את דעת הרוב
אני מסכים עם מי שאומר כי דעת הרוב אין פירושו הדעת הנכונה, לעיתים דוקא זו הלא נכונה, ראינו זאת אצל המרגלים ובמקומות אחרים, שהרוב אינו מחליט תמיד כפי שצריך להחליט ויתכן כי גם בענין ה'תואר השני' ובענינים אחרים היה כך. אבל כל מציאות קיומו של 'מועצת' גדולי התורה' הוא על מנת ללכד את הציבור ושיהיה פחות או יותר קו אחיד מפני שרק כך נצליח להתגבר על בעיות העומדות על הפרק, אם כל אחד יעשה כהבנתו אז אנחנו מפורדים ומפולגים וקל יהיה להביס אותנו. כל מי שהצטרף ל'מועצת' ידע זאת מראש שהוא מקריב את דעתו למען דעת רוב החברים, מפני שרק כך, 'מועצת גדולי התורה' תהיה חזקה ותוכל להשפיע גם על אחרים. ברגע שכל חברי ה'מועצת' מקבלים את הכרעותיה יהיו עוד רבים אחרים שיעשו כך, מפני שאז יאמינו כי יש כאן סמכות רבנית חזקה ויש להצטרף אליה ולחזק אותה, ברגע ששומעים שלמרות החלטותיה גדוליה כל אחד משחק משחק אחרת, אז הרסו ושברו את הבסיס שלה. אסור לשכוח, בכל הדורות של 'מועצת גדולי התורה' היו מי שחלקו כמעט על כל החלטה, ובכל זאת כשהתקבלה החלטה אז זו היתה ההחלטה וחייבה את כולם, וברגע ששברו אותה כמו בפרשת ה'יחודיים' וה'רוטציה' זה הרס ושבר אותה ה'מועצת' התפלגה
ה'חכמה' ברחה מחברי ה'מועצת' הם מתנהגים בשיא הטיפשות
אם חכמים היו אותם חברים שמבקשים לעשות אחרת, היו מכריזים ואומרים כי דעתנו שונה אבל מאחר והתקבלה החלטה והרוב סבורים אחרת, אז אין לי ברירה אלא להורות כפי שהחליטו, זה היה מוכיח כי מדובר בגדולים שקולים מבינים ניגשים לנושא נכון. בכל הדורות עוד מתקופת התנאים והאמוראים היו מי שאמרו כך והיו מי שאמרו כך, אבל הלכה קבעו כאחד, ואין זה אומר כי בשל כך מותר לעשות אחרת מפני שנמצא מי שאמר אחרת. כן, בהחלט צריך ללמוד ולהבין מדוע הוא סבור אחרת, אבל כשמגיעים ל'למעשה' חיים על פי הלכה שהיא אחת ולא לכל אחד הלכה אחרת, מפני שאז כל אחד יעשה לעצמו שולחן ערוך משלו, וחבל על קיומה של 'מועצת' אין צורך בה
'מועצת' בימינו מקורה כח לצרכי בחירות ולא יותר מזה
האמת חייבת להיאמר, אין למי שיושבים באותה 'מועצת' כל חשק ורצון להיות שותפים להכרעות כל אחד רוצה להכריע לעצמו ואיך שהוא מבין, אבל ישנם מי שלוקחים בחשבון שבלעדי ה'מועצת' הם לא שוים כלום. קחו לדוגמא את ר' ישראל מויזניץ ברגע שהוא נהיה רבי הוא זה שדחף להקמת 'מועצת' בתקוה כי זו תבנה אותו ותעשה ממנו רבי רציני יותר כאחד שמכריע הכרעות כלליות וכל הציבור נשמע לו לא רק בויזניץ. הוא הצליח לרמות את עצמו כי הוא מכובד יותר, אבל האם הוא הצליח להפוך לגורם מכריע שהכל שומעים להכרעותיו? בהחלט לא, ומדוע? מפני שהוא זה שהרס בידיו את משמעותה של 'מועצת' כאשר הורה לעשות אחרת מכפי שהחליטו. לא רק הוא, עוד כמה אחרים מבקשים להיות מנהיגים ומספר אחד בציבור ולכן דחפו לכך, וגם הם הצליחו במובן היחצנ"י והפסידו במבחן המעשי. כל קיומה של 'מועצת גדולי התורה' בימינו הוא לצורך אחד ויחיד להחזיק את הציבור חזק בגרונו ובבחירות להכריח אותו להצביע למי שיורו, אין כל סיבה אחרת, מפני שבכל נושא וענין למרות שמחליטים כל אחד מהם מורה אחרת, ו'מועצת' אינה יותר מאשר משחק ולא יותר מזה
הוראה שכל כולה צביעות!
ולעצם ההוראה של הרבי מסלונים לחסידיו שלא ילמדו ל'תואר שני' נאמר לו שההוראה הזו כל כולה צביעות, מפני שאם זה אסור גם 'תואר ראשון' אסור, או שלא לומדים לימודים חיצוניים בכלל או שלומדים כל מה שאפשר להפיק מכך תועלת כלכלית ואחרת, אם הרבי מסלונים היה אומר כי אין דעתו נוחה מכל צורת הלימודים של הסמינרים של 'בית יעקב' וכי לדעתו יש להעדיף את סדר הלימודים של' בנות ירושלים' הייתי מתייחס לדבריו אחרת, מפני שאז אין לנו עסק עם משרד החינוך ועם תוארים בכלל. אבל לקבל חלק כן וחלק לא, זה מגוחך, אין דבר כזה לומר שמנה אחת של דבר אחר מותר ושתי מנות אסורים, אם זה אסור אז אפילו במשהו, לטעון שכיוון שאנחנו אוכלים דבר אחר זה שנים רק מנה אחת אז לכן נמשיך, האם יש הגיון בדברים כאלה, או שעלינו לשוב בתשובה מיד ולעצור בעד כל סוג של לימודים חיצוניים וכל סוג של תואר, ולא להתחשב בתביעות של משרד החינוך כלל. ואם סבורים אנחנו שאין איסור בלימוד ל'תואר ראשון' אז אין איסור גם לתואר שני כשהדבר נעשה במסגרת החרדית באותו בית ספר ואצל מורות חרדיות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.