״אם אתה צריך לבחור בין להיות נחמד לבין להיות צודק, תמיד תבחר להיות נחמד, ובכך הבטחת שאתה צודק!״
יענק'ל מילר מספר : פעם עליתי לאוטובוס בקו תל אביב- חיפה, על מנת לרדת בתחנה בנתניה. ובקשתי מהנהג, שכשמגיעים לנתניה, אם ארדם, שיעיר אותי. וגם אם אני לא מתעורר שיטלטל אותי חזק, ויוריד אותי, כי אני חייב לרדת בנתניה. אמר: אין בעיה. במהלך הנסיעה נרדמתי, פתאום אני מתעורר כשהנהג מטלטל אותי חזק, ואומר, אדוני, הגענו לתחנה הסופית, אתה צריך לרדת. התחלתי לצעוק עליו, "אמרתי לך להוריד אותי בנתניה," "דפקת אותי," "אני לא יודע מה לעשות עכשיו," "אתה לא בסדר," תוך כדי הצעקות, מגיע הסדרן של התחנה ושואל, "מה הצעקות האלו?" אומר לו הנהג, זה נקרא צעקות? היית צריך לראות איזה צעקות הרים ההוא שהורדתי בנתניה.
איך מבקשים סליחה?
פלוני בא אל הרב וסיפר לו שגרם עוול למר אברמוביץ', ומצפונו מייסר אותו. מה לעשות?
פשיטא, אומר הרב: בקש ממנו סליחה.
הבן אדם חוזר לביתו ומתלבט במשך 3 ימים. התמונה שהוא רואה את עצמו מבקש סליחה מהאברמוביץ הזה – גורמת לו כאבי בטן.
הוא חוזר לרב ושואל אותו: האם אפשר לבקש סליחה בטלפון?
הרב עונה: אפשר גם אפשר מכיוון שסליחה היא תמיד סליחה.
האיש חוזר לביתו ומרים טלפון למשפחת אברמוביץ' ושואל:
זו משפחת פומרנץ?
לא – עונים לו.
סליחה – אומר האיש וסוגר את הטלפון...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.