לכבוד הלוחם הגדול
בשקר המצופה באיצטלא של קדושה, הרב חיים שאולזון שליט"א
שלום רב,
ברצוני להעלות נושא
שלדעתי יש בו חשיבות גדולה עד מאוד.- הקשור למערכת כשרות. במערכת הכשרות מעבר
להתנהלות הרגילה הקיימת של חסרונות ויתרונות – כמו בכל מערכת אחרת, קיים נושא כאוב
וטעון של ההתנהלות בכל מה שנוגע למשגיחי הכשרות, הלקוי ביסודו.
על מנת להבין את שורש
הבעיה, בחרתי לספר בקצרה את הדבר מהזוית האישית שלי. גדלתי בירושלים כבן למשפחה ליטאית
שורשית שאמונה על כך שכ"א יכול וצריך להשתדל להיות גדול בתורה, ב"ה השקעתי
רבות והגעתי להישגים. כיון שהייתי צריך פרנסה, יעצו לי לעבור קורס משגיחי כשרות.
נותני הקורס נתנו למשתתפים הרגשה שהעולם פתוח בפניהם, השגחה בבתי מלון, נסיעות
לחו"ל עם רווחים אגדיים אפשרות של קידום וכו', בתחילת דרכי עבדתי כמשגיח במקום
בו קבלתי שכר מינימום, כעבור זמן פניתי לממונים, והם השיבו לי זה מה יש. יש בידיהם
רשימה ארוכה של בני תורה מבוטלים שמתחננים לקבל תפקיד ואם אני מפנה את מקומי מאות יקפצו
עליו. לאחר השתדלויות רבות קבלתי תפקיד כשרותי לזמן מוגבל בחו"ל, ואכן בתקופה
זו הרווחתי פי כמה ממה שהייתי מרוויח בארץ, כאשר חזרתי לארץ הופתעתי לגלות שמקומי
כבר מאויש על ידי משגיח אחר. אף אחד לא צריך לשמור לך על המקום, וגם אי אפשר לשגע את בעל הבית שכבר הורגל למשגיח החדש. לאחר
בירור קצר הבנתי שמדובר במשגיח קרוב ומקורב לצלחת, ושתפקיד זה הוא הכנסה נוספת
לפרנסתו, קבלתי הבטחה שכאשר יתפנה מקום אני יקבל אותו, וכך מצאתי את עצמי בלי
פרנסה.
בצר לי פניתי לגורם
כשרותי פרטי, אך גם שם לא רוויתי נחת. מה אומר ומה אדבר, נותני הכשרות לא דואגים
למשגיח אלא דואגים שיהיה להם עוד מקומות תחת השגחתם, הם מרבים להתיפיף בפני בעל
העסק, ואינם מעוניינים בטובת המשגיח ורווחתו הכלכלית כלל וכלל. כאשר מתגלע ויכוח
כל שהוא בין המשגיח לבעל העסק, במקרה הטוב הם יעמדו כמשקפים מן הצד, אך ברוב
המקרים הם יצדדו שהחזק קרי בעל העסק צודק, התנהלות זאת נובעת מהחשש שבעל העסק
יערוק לכשרות אחרת, ואת מס החנופה הזה משלם כמובן המשגיח היקר.
ריכזתי בהמשך מספר
דוגמאות, בהם משתקפת ההתנהלות הלקויה והיחס המחפיר כלפי משגיחי הכשרות.
1. על פי מה הנוהל שנקבע
שכר שעה של משגיח כשרות הוא שלושים ושבע ₪ פלוס נסיעות וכו', בפועל משגיח מקבל
עשרים וחמש ₪ לשעה. שותף הכלים מרויח כמה שקלים יותר. מעבר לגובה התשלום, יש בכך
זלזול במעמדו של המשגיח, הבא לידי ביטוי בכל המישורים.
2. משגיח, ככל עובד המשק,
מגיע לו ימי חופשה ומחלה וכו', ומשגיח חילופי אמור למלא את מקומו ע"ח בעל
העסק, אך המציאות בשטח היא שיש התעלמות מהנ"ל והמשגיח נדרש להתחנן לאנשים
למלא את מקומו עבור שכר מינימום.
3. משגיח שמדווח על
תקלה בפני הממונים, זוכה בדרך כלל לתגובה, אוהדת מצד המפקחים, אך בעל העסק נוטור
לו שנאה עזה ונוקם בא בכל דרך אפשרית. הממונים משארים את המשגיח לבד במערכה, והוא
נדרש להתתמודד לבד וכו'. אכן, יש משגיחים שהבינו את ההתנהלות האדישה הזו מצד
המפקחים והם מיישרים קו עם בעל העסק.
4.גם אם משגיח יהיה אחראי
ונאמן, לעולם לא יתקדם בתפקידו, העסק מכור.
5.לאור המצב האבסורדי שאין
מי שמגן על המשגיח, יכול בעל הבית להתעלל בו פיזית ומילולית בפני שאר העובדים, לתת
לו פקודות שיסייע לעסק בדברים שאינם מתוקף תפקידו של המשגיח, לדוגמא לסחוב שקי
אורז וקמח לעמדת הניפוי, לנקות באופן יסודי את האזור בו נצלה הכבד וכו', והבזיון
בזה זועק עד השמים. שמעתי ממשגיח שבן
מעוטים צעק לעברו שיועיל בטובו לעזור לו בקילוף בצלים, שהרי הוא אוכל חינם.
6. לאחרונה התפרסם כי
משגיחי כשרות פוטרו מעבודתם, כיון שלא מילאו את תפקידם כראוי. ועל פניו הדבר מראה
שמערכת הכשרות פועלות כנדרש. אך צריך להבין שבמקרים רבים המשגיח הוא שעיר לעזאזל
של המערכת, כדי להאדיר את שם הכשרות. בקיצור, המשגיח אינו מוגן בשום צורה.
7. מידי תקופה נקראים
המשגיחים לימי עיון בהם מטיפים להם מוסר על גודל האחריות והשליחות הקדושה שנפלה
בידיהם וכו', ועל היות ההכשר שלהם אור ליתר מערכות ההשגחה בבחינת כי מציון תצא
תורה, וחלילה לעשות את מלאכת ה' רמיה, ולגרום לחילול השם. בנוסף לכך מקבלים רשימה
של חידושים וחומרות שבדרך כלל באים על חשבון המשגיח, העבד נרצע שיש לו שני אדונים
בו זמנית, המפקחים, ובעלי העסק. לקראת סיום המפגש מופנית למשגיחים שאלה האם יש
למישהו הארה או הערה, והיה אם יעז אחד המשגיחים לדבר על תנאי העסקת המשגיחים,
יגידו לו שפרנסה זה בידי שמים, וכי אנו בשליחות קודש קא עסקינן, וזו לא הבמה ולא
העת לדבר על עניינים גשמיים. השאלה המרכזית היא כיצד יכולים לדבר גבוהה ולדרוש כ"כ
הרבה ממי שמקבל שכר מינימום.
הדברים שנאמרו לעיל,
הם טיפה מן הים של מה שעובר על משגיחי הכשרות, ולכן אני פונה למשגיחי הכשרות
למיניהם, אנא שלחו חומר לבמה נכבדה זו, שתשמיע את דברינו ברמה.
חז"ל אמרו כל
תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה וגוררת עוון, ואכן עוון גדול יש כאן שהבעל שהתחייב
לזון ולפרנס, אינו עומד בהתחייבותו הבסיסית. אני מכיר אברכים ת"ח שעושים
בחשכת ליל עבודות ניקיון, הדבקת מודעות, חלוקת דברי דואר וכו'. לכן אני קורא מעל
במה חשובה זו לציבור האברכים, אל תתפתו להירשם בקורסי כשרות, זה לא ראוי ולא משתלם
משום צד. אברך יקר תלמד מחשבים, פחחות רכב, אינסטלציה, אך חלילה וחס לא השגחה, אתה
עשוי לצאת חבול מושפל ובלי כסף.
ומכאן קריאת קודש
לראשי העם. השיטה של כולל לכולם פשטה את הרגל, וגורמת לפשיטת יד, לביזיון וקצף.
התנהלות זו שכולנו גדולים בפוטנציה, ובלמעשה כולנו או לפחות רובינו תפרנים, צריכה להיפסק
מידית. לא יתכן שציבור שומר תורה יהיה מושפל עד אפר, התורה היא תורת חיים, וצריך
לדאוג לציבור שיהיה לו את הכלים להתפרנס בכבוד.
ואחרון חביב איש אשר
רוח בו הרב חיים היקר, אנא ממך תעלה את הבעיה הזו לסדר היום, ואל תרפה, והשם הטוב
יהיה בעזרך לסייע בהצלת העשוקים, כאשר אתה מטיב לעשות.
(בסוגריים אני מרשה
לומר לך משהו אישי, מה יהיה אחריך, מי יעמוד לי עם מרעים, אתה חייב למצוא אדם אינטליגנטי, ישר דרך, אידיאליסט,
אמיץ, שונא שקר וחנופה, שיעמוד לצדך)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.