כ"ק מו"ח אדמו"ר כותב ברשימת המאסר שבעת ישבו שם "באתי לידי החלטה גמורה
להיות עז ותקיף, בלי חת, לדבר בשפה ברה, ולא להתחשב כלל עם
האַבסטאנאָווקע (המצב והסביבה) אשר יסובבוני". וכ"ז, אף שידע גודל הסכנה
שהוא, וכל מוסדות התורה במדינה ההיא שעמד בראשם, נמצאים וכו'. וי"ל שההוראה
להתנהגות כזאת היא ממ"ש בסיום פ' חוקת "ויאמר ה' אל משה אל תירא אותו [את
עוג] כי בידך נתתי אותו ואת כל עמו וגו'": והק' בגמ' מדוע פחד משה מעוג
יותר מסיחון (שניצח אותו וכו') ותי' "מתשובתו של אותו צדיק אתה יודע מה הי'
בלבו, אמר שמא תעמוד לו זכות של אברהם אבינו שנאמר ויבא הפליט ויגד לאברם
העברי ואמר רבי יוחנן זה עוג וכו'". וצ"ל מדוע השאיר משה את המורא מעוג
"בלבו" ולא הודיע לבנ"י עד"ז? אלא שמשה ידע שאם בנ"י יראו אצלו, נשיא
בישראל, ענין של פחד, ואפי' רק על פניו – הי' זה מחליש את בנ"י, וזה
גופא הי' יכול להביא שעוג ינצח, ולכן שמר את זה "בלבו". וזוהי ההוראה לנשיא
או מנהיג בישראל, שאפי' כשרואה קשיים וכו' אסור שזה יהי' ניכר במעשיו
ודיבורו ואפי' לא על פניו! אלא שה' ראה את מה שבלבו והבטיח "אל תירא אותו".
משיחת י"ב תמוז ה'תשכ"ה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.