רשימת הבלוגים שלי

יום שלישי, 5 במאי 2015

גדול קידוש השם מחילול השם

מאת הרב חיים אמסלם

סאגת בעיית הגיור גורמת לחילול השם בקרב הציבור הכללי. הוא אינו מבין ואינו יכול לקבל  שמי שהוא צאצא יהודים כלומר, "מזרע ישראל" ע"פ הגדרתו ההלכתית, וחפץ בכל מאודו להכנס לדת ישראל ע"פ ההלכה ולהתגייר, נדחה על ידי מימסד נוקשה המבקש ממנו להיהפך לאדם אדוק ולדתי המקפיד במצוות על כל המשתמע מכך. במציאות, רוב הבאים לגיור אינם מסוגלים לכך, אין להם את היכולת לדרוש מנשותיהם לכסות אתהראש למשל או להפסיק ללבוש מכנסיים, אין להם יכולת לדרוש מבנותיהם לא לשרת בצה"ל, כשהבת של השכנים היהודייםשלהם עושה כן.

הם אינם מסוגלים להבין ולקבל שחברם החילוני יהודי כשר, ואילו הם כשבאים להתגייר דורשים מהם מה שיהודי החבר לא עושה...
אם כן, במה הם כן מעוניינים, ובמה הם רוצים שתבוא לידי ביטוי יהדותם? ראשית, אלה אנשים שחפצים בכל נפשם ובכל מאודם להיות יהודים, הם עושים מעשיהם בכנות גמורה ורוצים להיכלל בכלל ישראל. הם מקבלים על עצמם בפה מלא את התורה על מצוותיה ללא סייג, הם גם מבינים ויודעים שיהדות זהו עולם של דת וקיום מצוות, הם מעוניינים ומוכנים להיכנס לשמירת מצוות ברמה של מסורתיות כמו רוב עם ישראל ורוצים שילדיהם יקבלו חינוך יהודי.
חשוב להדגיש שהם אינם באים להתגייר מתוך אינטרס כלכלי או סיבה אחרת, אין להם שום הנאה מיוחדת או משהו שלא יכלו להשיגו, את זכויותיהם הם מקבלים גם בלעדי הגיור.הם כנים מאוד בכוונתם להיות יהודים, אמונתם חזקה והדברים היוצאים מפיהם נאמרים מתוך כנות ויושר ומקצתם יהיו בעתיד אפילו יראי שמים ומקיימי מצוות. הבה נודה שהם אינם הרוב, סביר להניח שהרוב יהיו מסורתיים בלבד.
במקומות שונים כתבתי שגיור למסורתיות המביע בחובו שינוי אמיתי באורחות חייו ומעשיו של המתגייר, בין חייו הקודמים כגוי לבין כניסתו לחיק היהדות, זה בכלל ההגדרה של "קבלת המצוות" שהגר חייב לקבל על עצמו, אין כאן המקום ולא זו הבמה לחזור ולנמק את הדברים.

להמשך כנסו כאן:

 
כעת אני מעוניין ליגועבזוית אחרת של בעיה כאובה זו. אין ספק כי התנהלות נציגי היהדות  בעשורים האחרונים, החל מהרבנות המימסדית וכלה בפוליטיקא החרדית, המתבצרת בעמדה מחמירה הנועלת את הדלת  ואת  השערים בפני החפצים להתגייר. הציבור הכללי משתאה לנוכח הקשיחות וחוסר הרגישות, ובעיניו המימסד הזה אטום,קיצוני ואינו רגיש לצערו של החפץ להתגייר.
במציאות, אנחנו מציגים עמדה מקלה הנשענת על מסורת פסיקת העבר, מבית מדרשם של גדולי הרבנים. לעומת העמדה האחרת שגם היא, יש להודות, נשענת על פסיקת רבנים גדולים, כאשר בתווך עומדים הבאים להתגייר אשר זעקתם, צערם ודאבת לבם עולה ובוקעת.
לא אתייחס לאלה הטופלים שקר על הבאים לגיור, שכביכול אין כוונתם לשם יהדות, וכי הכל מעשה רמיה וכו'. כמי שבדק לעומק את הנושא אני יודע שזה סתם שקר ועלילת דברים, והטוענים כך אינם בני שיחי.
באתי לתת זווית חדשה דווקא לאלה שכואבים את המצב ובאים בטענה תמימה כי מה לעשות וזוהי ההלכה, וכי אין גיור בלי שמירת כל המצוות והדברים חייבים לבוא יחד. אני אומר,שמלבד שהם טועים בפרשנות ההלכה וגדרי הגיור, טעותם היותר גדולה,שהם אינם מבינים ואינם יודעים,  ש"חילול השם" הנגרם בהתנהלות זו כבד מנשוא.
אין זה דבר חדש, וכבר התריעו גדולי הרבנים, שכאשר אין מניחים למתגייר להתגייר, יש בזה חילול השם. כך כתב בשו"ת אחיעזר ח"ג (סוף סימן כ"ח) ובשו"ת יביע אומר ח"ח (סי' י"ב אות י') וע"ע בשו"ת ר"א גוטמאכר (סי' פ"ז) עש"ב. האטימות וחוסר הרגישות לנוכח הכאב הגדול יש בהם ללא ספק משום חילול השם.
וגדולה מזו יש לומר,שאף אם היה חלילה איזה צד של טענה על "חילול השם" לפסוק להקל בגיור גם בכאלה שלא ישמרו כל המצוות, [מה שאינו נכון כי הרי אי אפשר לומר שמי שפוסק לפי הראשון לציון והרב הראשי הראשון של ארץ ישראל הרב עוזיאל זצ"ל עושה חילול השם...] בכל זאת אין מקום להתחשב בזה מול חילול השם ולזות השפתיים הבלתי פוסקת בקרב העם, על מדיניות הרחקת המבקש להתגייר...
ולמה שלא ישימו לבם לקידוש השם הגדול וקרוב הלבבות שיכל להיעשות בעקבות גישה מחבקת ומקרבת? ונביא לזה ראיה מוכחת מהתלמוד הירושלמי.
בירושלמי קדושין (פ"ד ה"א) מובא באריכות ענין הגבעונים ודוד המלך. בימי דוד, כמתואר בספר שמואל (ש"ב פכ"א) היה רעב שלוש שנים בארץ ודוד שאל באורים ותומים על כך, ואמרו לומשמים שהרעב נגרםבגלל מעשיו של שאול המלך, שהרג שבעה מהגבעונים בזמן הרג נוב עיר הכהנים. דוד ביקש לפייס את הגבעונים שהיו בסך הכל "גרים גרורים" ושאל אותם לרצונם והם דרשו שבעה מבניו של שאול ולתלותםכנקמה,ודוד המלך נתן להם שבעה מבניו של שאול, והגבעונים תלו אותם ולא נקברו מיד אחר התלייה ונשארו כך זמן רב, ואף שבכך עברו על מה שכתוב בתורה לא תלין נבלתו על העץ, מ"מ הדבר נעשה כדי שהעוברים ושבים יראו איך שהקב"ה תובע את עלבונם של הגבעונים שהיו גרים גרורים וזהו קדוש השם כשמבינים שיש מנהיג לעולם ויש דין ויש דיין, ואפילו שהגבעונים לא נתגיירו לשם שמים, וכ"ש וק"ו הבא להתגייר לשם שמים ומסופר שבעקבות כך נתגיירו רבים, עיין שם.
רואים מכאן, שגם מי שאינו מתגייר לשם שמים הקדוש ברוך הוא תובע את עלבונו. וכאן תשאל השאלה הנוקבת, ומי יתבע את עלבונם של הבאים להתגייר מזרע ישראל הנדחים בימינו על ידי המימסד?
מסיים שם התלמוד את העניין במשפט חזק "גדול הוא קידוש השם מחילול השם" ומסביר שם מפרש הירושלמי הקרבן העדה, שאפילו שהיה חילול השם לעבור בגלוי על מה שכתוב בתורה "לא תלין נבלתו" מכל מקום קידוש השם שבדבר ולהראות כמה להקדוש ברוך הוא איכפת אפילו מהגרים הגרורים הללו, שלא נתגיירו לשם שמים ובכל זאת תבע עלבונם בצורה שכל העוברים והשבים יראושדבר זה חשוב יותר מהחילול השם. יש ללמוד מזה יסוד עצום, שאפילו מעשה שיש בו צד שנראהכחילול השם אבל מאידך יש בו קידוש השם, חילול השם כאילו לא קיים יותר ויש לראות רק את הקידוש השם שבו!
במדרש רבה ובתלמוד בבלי יבמות (ע"ט ע"ב) מסופר, שבעקבות אותו המעשה נתגיירו מאה וחמישים אלף גויים, דהיינו בעקבות אותו קידוש השם. ועל שאלת דוד המלך, "וכי בשביל הגרים הללו עשה הקב"ה כן, א"ל הקב"ה אם תרחק את הרחוקים סופך לרחק את הקרובים"!
לצערנו בזמנינו  אנו מרחקים את הרחוקים כלומר,את אלה הבאים להתגייר ולהיכנס ליהדות ואנחנו גורמים חילול השם נורא. ומתקיים בנו דברי הקב"ה לדוד,  שסופנו לרחק את הקרובים!כלומר, הצבור הכללי והמסורתי הרואה את הגישה הנוקשה, נפשו מתרחקת מהדת ומהיהדות, והקרובים, שהם היהודים המסורתיים בעלי האמונה גם הם מתרחקים מהיהדות בעקבות אותה נוקשות.
החזרת הבנים הנטמעים והם מזרע ישראל, הוא קדוש השם. אמוץ פסיקתו של מרן הרב עוזיאל הוא קדוש השם. מניעת עגמת נפש וקריעת משפחות בגין נשואי תערובת, הוא קדוש השם. הוקרת מי שמוסר נפשו למענינו הוא קדוש השם. מניעת ההתבוללות בדרך של גיור מקרב הוא קידוש השם.
כאן לימדונו חז"ל הלכה עצומה בהשקפה יהודית אמיתית, שגדול קידוש השם אף במקום שיש שיטענו שיש בקירבו חילול השם...

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.