א) ענין א' שגורם לשנאת חינם הוא שנדמה לו שהשני אינו מכיר בגדלותו [ובמילא מדתהענוה מבטלת שנאת חנם]. והנה בזה שרב יוסף אמר "לא תתני ענוה דאיכא אנא" אפשר לפרש בב' אופנים: 1) איתא בסוף מס' הוריות שר"י הי' "סיני" ["שהיו משניות וברייתות סדורות לו כנתינתן מהר סיני". רש"י], אבל בהיותו עניו בתכלית לא הכיר כלל במעלותיו, ולכן כשראה שאעפ"כ מינו אותו ל"ראש" הסביר זאת במדת הענווה של האחרים שמינו אותו, ובגלל הענווה שלהם "לא תתני ענווה". 2) באמת מוכרח לומר שרב יוסף כן הכיר במעלתו, דאל"כ איך הי' מותר לענות לשואליו והרי "תלמיד שלא הגיע להוראה ומורה הרי...", וזה מה שמכריח רש"י לפרש כאן [על "דאיכא אנא"] "שאני ענותן" (ולא אלו שמינו אותו). ולכאו' אמירה זו כלשעצמה היא הרי היפך הענווה? אלא הפירוש של עניו אינו שלא יודע את מעלותיו, אלא שיודע מעלותיו ורק סובר שאילו הי' לשני מעלותיו הי' השני פועל עוד יותר. ב) ענין ב' שגורם לשנאת חנם הוא – העדר יראת חטא. רק יראת חטא גודר את לבו של האדם שלא להרגיש שנאה כלפי הזולת. ולכן, ככל שחשכת הגלות גדול, מוכרחים להיות ב' המעלות ד"ענווה" ו"יראת חטא" כדי לבטל שנאת חנם, סיבת הגלות. כנ"ל.
משיחת אור לערב חג השבועות ה'תשל"ה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.