רשימת הבלוגים שלי

יום חמישי, 16 באפריל 2015

הדם - והכפרה

מאת ישראל גרינהויז

לאחר שנים שמתריעים על חוסר בטיחות השורר במאפיות המצות,  אתמול זה נגמר באופן הנורא ביותר. משגיח כשרות, שנפצע קשה לפני פסח, הלך לעולמו לאחר כמה שבועות של יסורים נוראים.
ושוב, התקשורת החרדית, פוחדת לשים את האצבע המאשימה. אסור חלילה לפקפק בצדקת דרכנו. כל הרוע שייך בלעדית, רק לאלו שמצביעים לפיד ובנט. בכל האתרים והעיתונים החרדים, לא תמצאו איזכור אחד שמציין איזו מאפייה היא זו, מי בעליה, והאם המשטרה חוקרת את הבעלים. למותר לציין מה היה קורה אם זה לא היה מאנ"ש.
שני האירועים הטראגיים והנוראיים האחרונים בציבור החרדי, מעלים מעליהם את הגמ' ביומא: מעשה בשני כהנים שהיו שניהן שוין ורצין ועולין בכבש, קדם אחד מהן לתוך ארבע אמות של חבירו, נטל סכין ותקע לו בלבו. עמד רבי צדוק על מעלות האולם, ואמר: אחינו בית ישראל, שמעו! הרי הוא אומר "כי ימצא חלל באדמה, ויצאו זקניך ושופטיך", אנו על מי להביא עגלה ערופה, על העיר או על העזרות? געו כל העם בבכיה. בא אביו של תינוק ומצאו כשהוא מפרפר, אמר: הרי הוא כפרתכם, ועדיין בני מפרפר ולא נטמאה סכין. ללמדך, שקשה עליהם טהרת כלים יותר משפיכות דמים.
[בזמן המקדש, מעמדו החברתי של אדם נקבע ע"פ רמת הטהרה שהוא שמר. אוכל חולין בטהרה נקרא חבר, בגדי עם הארץ מדרס לפרושין, וכן הלאה. לא נגעו (!) במי שלא שומר טהרה ב"רמה" שלי. כיום, ה"רמה" נמדדת בדקדוקי הלכה, ובכבוד "דעת תורה" ו"צדיקי הדור" (אצל הנשים זה נמדד בצניעות).]
שני כהנים, מתחרים על הזכות במצווה, להגיע ל"מיטה" של גדול הדור, או לדקדק יותר במשהו חמץ. בדרך, מישהו צריך למות. קורה. בא אביו או רבו, וצועק בלוויה "הרי הוא כפרתכם", קרבן ציבור, שלמי חגיגה...
וסכין לא נטמאה... הסכין עדיין טהורה, ולא עמד אחד וצעק לזרוק את הסכין שעלולה לרצוח.
ללמדך, ש"קשה" עליהם טהרת כלים יותר משפיכות דמים. לא חמורה, לא זהירין, לא מדקדקין. קשה עליהם. התורה כולה מוטלת עליהם בקושי גדול. עול על צווארם, שחונק כל מחשבה והגיון.
עד שבא רבי צדוק, וצעק. אחינו בני ישראל שמעו! "הרי הוא אומר כי ימצא חלל", וכי מה עניין עגלה ערופה לכאן?! הרי עגלה ערופה מגיעה כאשר "לא נודע מי הכהו", וכאן ידוע לכולם מי הרוצח?! וכי יש ספק אם העיר קרובה יותר מן העזרות? הגמרא, כהרגלה, מטשטשת אמירות שעלולות להתפרש באופן בעייתי, והיא מעלימה מילה אחת. הגירסא המקורית שרדה בתוספתא "בואו ונמדוד! על מי עלינו להביא עגלה, על ההיכל(!) או על העזרות?" בואו ונמדוד, הבה ונשחרר לרגע את הדעת מכבלי ה"ס'פאסט נישט", הבה נראה איך אבא שבנו מפרפר מול עיניו, וליבו אבן, במקום לקרוע בגדים ולהתעלף, במקום לזעוק זעקה גדולה ומרה, במקום להפוך את העולם לים דמעות, הוא יודע מה מצפים ממנו בשטיבל, הוא צריך לקבל את דקדוקי הדין באהבה, ולא לשכוח לרגע את הדבר החשוב באמת, טהרת כלים(!!!)
עומד רבי צדוק וצועק. "לא נודע מי הכהו", מי הגורם לדקדוק הזה שמקהה את הלב עד לרצח?! מי הגורם לכך שפוחדים לצעוק "אשמנו" בקול רם?! "לא נודע מי הכהו". על מי עלינו להביא עגלה, על ההיכל?! האם שוכן ההיכל הוא הגורם לכך?! האם באמת הכל למען ה' ותורתו?! האם זה רצון הבורא?! האמנם, הוא זה שרוצה לשמר את היהדות החרדית בלי ניע, ובלבד שלא תשתכח תורה?! ואולי "על העזרות", על האנשים שמחולקים במעמדותיהם, עזרת כהנים, עזרת ישראל, ועזרת נשים?! אולי אנשים פשוט פוחדים לערער את מעמדם, וגם הדם שנשפך לא יזיע אותם?!
וגעו כל העם בבכיה.
מי יקים לנו רבי צדוק, שיעמוד על מעלות האולם, אותם המדרגות הנוראות שראו פרחי כהונה מפרפרים, ויצעק?! יקום נא אחד ויצעק, יערער את הסדר הנורא, והציבור כבר יגעה בבכייה.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.