רשימת הבלוגים שלי

יום חמישי, 9 באפריל 2015

דרכי העבודה על קדושה

פרשת השבוע שמיני, מאת מזכה הרבים הסופר הרב מנחם אזולאי שליט"א

"ויהי ביום השמיני קרא משה לאהרון ולבניו ולזקני ישראל" (ט,א).
"שמיני זה מעל הטבע. שמיני זה כבר האין סוף. שמיני זה להפוך את השבעים מדורות אש של תאוות ויצרים לשבעים שלהבות דקדושה" (מורנו הרב).
"והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני" (יא,מד).
קדושה זה משהו כזה שקט, כזה עדין, בקושי יכולים להבחין בו. אבל העוצמות הן עצומות.
זה בעצם החיבור שלנו אל ה'. "והייתם קדושים כי קדוש אני". אם אני קדוש, אני רוצה שגם אתם תהיו קדושים. הקב"ה לא מוותר לנו. הוא לא מתפשר. אנחנו השתלשלנו ממנו, אז אם הוא קדוש, גם אנחנו צריכים להיות קדושים. כל תזוזה הכי קטנה של יהודי לכיוון הקדושה עושה כזה רעש בשמים, עושה כזאת נחת רוח לבורא. אדם פתאום מרגיש שהוא רוצה לכוון יותר בתפילה, לאכול פחות, לשמור את העיניים, הוא רוצה ללמוד לוותר, לעשות איזה מעשה טוב, זה הכיוון! אין כיוון אחר!

להמשך כנסו כאן:

 
העולם הזה עלול לגרום לנו לשכוח לגמרי את היעד האמיתי שבשבילו הגענו הנה. הוא תופס את מבט העין שלנו ומפריע לנו להביט את התכלית. מתעניינים בהבלי העולם הזה ושוכחים את העיקר, את מה שבאמת יכול לשמח אותנו ולמלא את נפשותינו.
להתקדש זה אומר לפרוש כמה שיותר מהתענוגות המדומות של העולם  הזה, שאף פעם לא ממלאות את הנפש, תמיד מרגישים איזה חסרון, זה אף פעם לא מספיק לנשמה שלך כי הנשמה היא דבר כזה גבוה, היא חלק אלוק ממעל. אומנם לא צריך להסתגף, צריכים את כל מה שצריך לקיום הגוף והנפש, אך לא להפוך את זה לתכלית ולמרכז החיים.
התורה מזכירה את בכורי ישראל ואת בכורי מצרים. מה זה בכורה? לבכר את זה על פני זה. להעדיף. בכורי ישראל מבכרים את הקב"ה על כל ההבלים של העולם. ואילו בכורי מצרים מבכרים את כל הבלי העולם. ואז מה קורה להם? מכת בכורות. מכת בכורות זה להרוג ולהשמיד כל רצון אחר חוץ מהרצון לבחור בה'.
אמונה זה השער אל הקדושה. אדם חושב, בשביל מה יש הקב"ה בעולם? שיביא לי.  שיביא לי את זה ויביא לי את זה. המון דברים אני צריך שיעזור לי בהם. ה' אומר: זה לא הולך ככה, אני לא רק נותן מתנות. אני גם רוצה ממך משהו, מה אתה נותן לי? אז האדם אומר: מה אני יכול לתת לך ה', אין לי מה לתת לך. אין לי כלום! אני עני ורש. אני לא חכם. ואני לא מבין. אתה חונן לאדם דעת, אתה הכל נותן. הכל אצלך. לי אין כלום.
אבל יש דבר אחד שאתה כן יכול לתת לה'. שאותו ה' רוצה ממך. אמונה. עם האמונה אתה יוצר את הכלי שאז ה' יכול לתת, הקב"ה לא נותן בחינם, הוא אומר- אני רוצה שתתנו לי את הכלי. "כי אי אפשר להתקרב ולכנוס לשום קדושה ולשום השגה ולשום ידיעה מה' יתברך כי אם על ידי האמונה הקדושה וכל המלחמות וכל הנסיונות שיש לאדם בעבודת ה' אי אפשר לנצח כי אם ע"י אמונה" (ליקו"ה גילוח ג,ח).
אדם משליך את השכל, אז אין גבול לפתרונות ולישועות שהוא פתאום מאמין שה' יכול להושיע אותו. ועיקר האמונה היא שכל מה שה' עושה, לטובה הוא עושה כי זה הדבר שהכי מתנגד עם השכל. אנחנו רואים בחיים דברים קשים, ועוברים בעצמנו דברים קשים, ואם לא נקדים את האמונה לשכל, את האמונה שהכל טוב ואין שום רע, אז אנחנו חלילה נפול מהאמונה.
ה' רוצה שנתאמץ. שנתאמץ להאמין בו. שנתאמץ שהוא לא עושה לנו שום דבר רע בחיים. שנתאמץ שבכל מסלול שהגענו אליו בחיים, כל מסלול, הכי גרוע בעולם,  שזרקו אותנו לפה וזרקו אותנו לשם, כאלה מסלולים קשים שהגענו אליהם בחיים, שפתאום אנחנו רואים שהדרכים סתומות לנו, פתאום מגיעים למקום ששם לא רואים בכלל את ה', לא רואים כלום, הכל חשוך, הכל סתום, אבל מוכרחים לזכור ולהאמין שיש ה' בעולם שעושה את הכל והכל ברחמים. האמונה הקדושה לוקחת את החיים האפורים האלה, הקשים האלה, עם כל סוגי הבעיות שיש לבני אדם ועושה מכל זה ניגון נפלא, ניגון שאומר שהכל מתוכנן מראש, שה' עושה את הכל וזה תמיד לטובתנו. רבונו של עולם תעזור שאני אזכור תמיד שהכל אתה עושה לי, שככה בדיוק אתה אוהב אותי, שזה מהאהבה שלך אלי מה שקרה לי.
כשאדם אומר על כל דבר שקורה לו תודה, זה מראה שהוא מאמין. הוא מאמין שזה טוב. שכל מה שעושה ה' זה לטובה. עיקר האמונה היא במקום שהשכל מראה לך על מקרה מסויים שהוא לא לטובה, ואתה משליך את השכל ומחזיק באמונה שהכל לטובה.
צדיקים מצדיקים עליהם את הדין. התורה מספרת בפרשה שלנו על שני בניו של אהרון הכהן, נדב ואביהו, שנשרפו ביום אחד ואיך הגיב אהרון? "וידום". הוא קיבל עליו את הדין באהבה, היה בחזקת דומם, שלא היה ניכר עליו אפילו שמץ של אבלות, שזה הרבה יותר מאשר לשתוק ולהחריש. נדוד המלך, אומרים חז"ל, זכה למדרגה עוד יותר גבוהה, שלא רק ששתק בעת צרה וצוקה אלא יכול היה גם לנגן ולזמר, "למען יזמרך כבוד ולא ידום".
קדושה זה עבודה לכל החיים. צריך סבלנות. לאט לאט. כמו שה' כל כך אוהב אותנו ומאריך אף אתנו, כך גם אנחנו צריכים להאריך אף עם הילדים, עם הבן זוג, עם השכנים, עם עצמנו, עם כל מה שלא הולך לנו, עם הכשלונות שלנו, עם הלב שנהיה פתאום אבן ולא מרגיש כלום, צריך שתהיה לנו סבלנות. כי אם רוצים שלקב"ה תהיה סבלנות אלינו ואז צריך שתהיה לנו סבלנות עם עצמנו ועם הסובב אותנו. אי אפשר להשיג הכל ברגע אחד. אחרת זה ריבוי אור, זה לא המדרגה שלי, זה עלול להפיל אותי למרה שחורה. אני לא מאשים את עצמי על מה שעוד לא השגתי, אבל גם לא פוטר את עצמי. לא עליך המלאכה לגמור ואין אתה בן חורין להיפטר ממנה. אדם צריך בעבודת השם לעלות מדרגה למדרגה ולא לקפוץ גבוה מדי למדרגות שלא שייכות אליו. כאשר קופצים גבוה מדי ולא עולים בשלבים אז נמצאים בסכנת נפילה וכפי גודל העלייה כך גודל הנפילה. במקום לטפס גבוה מדי ולהתרסק ח"ו, תטפס לאט. נפלת? תקום ותתחיל מחדש. במשך שבעה ימים המשכן פורק ונבנה מחדש, בנו ופירקו, בנו ופירקו. לומר לך שמשכן שאמור להכיל השראת שכינה מוכרח להיות מבוסס על דבר אחד – התחלות חדשות. רבינו מלמד אותנו לבקש כל החיים דבר אחד, איך עושים כאן ועכשיו התחלה חדשה.
העיקר זה הרצון שיש לך גם אם עדיין לא זכית לתקן איזו מידה או להתגבר על תאווה, הרצון זה כוח אדיר. אם האדם, כל המהות שלו וכל הרצונות שלו זה ללכת אל הקודש, הוא בסוף יגיע. הנקודה הזו של הרצון היא שמריצה אותי, והיא גדולה מהכל, היא אינסופית, אין לה גבולות. "כי העיקר הוא הרצון. ותיכף כשיתגבר וירגיל את עצמו שיהיה לו רצונות חזקים דקדושה להתקרב לה' ולצדיקיו ולא ירפה את הרצון, בודאי יוכל להתגבר על כל המניעות (ליקו"ה ברכת המזון ד,יב).
החיים זה מלחמה. כל הזמן שאדם חי הוא בתוך מלחמה. מלחמה בתאוות ובמדות רעות, מלחמה באגו הזה שלא רואה כלום, רק את עצמו. רבונו של עולם תעזור לי במלחמה הזאת כי לבד אני לא יכול, כי אין לי סכוי בלעדיך.
אדם, המחשבות הרעות, הרצונות הרעים, לרגע לא עוזבים אותו. עד כדי כך שנדמה לו שאולי באמת אין לו סיכוי במלחמה הזאת, אולי באמת זה לא בשבילו. רבונו של עולם, כל כך הרבה פעמים התחלתי, כל כך הרבה דרכים ניסיתי ושם דבר לא זז, רבונו של עולם עד מתי?! ומה עונה הקב"ה? תמשיך, אל תשלים עם המצב השפל שלך, אם תמשיך לייחל, לבקש ולהתגעגע אתה תגיע למחוזות נפלאים! אין שום תנועה שנאבדת! כל תפילה פועלת!  אתה לא לבד. יש לך אבא שבשמים שרוצה לעזור לך. יש צדיק שקרוא בקול גדול: "ה' איתך, עימך ואצלך, אל תתייאש".
אם אדם לא יעבוד לבטל את היצר הרע, אם אדם לא יקדיש, את כל הכוחות למלחמה ביצר הרע הזה, הוא לא יעזוב אותו.
קודם כל תתחזק ביראת שמים. איך אדם יעצור את לבו מלחטוא? רק עם יראת ה' ופחד מהדר גאונו. "ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו" (שמות כ). רק היראה שומרת על האדם מפני החטא.
יראה היא הבושה של מי שיודע  שה' ניצב עליו ומשגיח על כל מעשיו בבחינת "שויתי ה' לנגדי תמיד". אנחנו חיים בדור שיש בו הרבה נסיונות ופיתויים, ואף אחד לא יכול לעמוד ולהחזיק את האדם שלא יפול אלא רק דבר אחר בעולם – היראת שמים שלו. כי אם אין יראת שמים ולא פוחדים מה', אז עושים מה שרוצים ונופלים למקומות הנוראים ביותר רחמנא ליצלן. וזו הסיבה שצריכים להתקרב לרבנו הקדוש והנורא דוקא בדור הזה, כי רבנו הוא אוצר של יראת שמים כפי שהעיד על עצמו, ולכן מי שמתקרב לרבנו הקדוש יש לו הגנה מאד גדולה שלא יפול מדרך הקדושה, כי הצדיק מכניס באדם יראת שמים נפלאה, שגם כאשר באים הנסיונות, היראת שמים שלו מצילה אותו.
כשאדם זוכר שיש עולם הבא, הוא חי בעולם הזה כמו שצריך. הוא משקיע את עיקר זמנו בתכלית, לא בשטויות. הוא מבין שפה לא חיים לנצח. רק שם. אז הוא מקבל את הפרופרוציות הנכונות. איך לחיות בעולם הזה.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.