מאת שאול שיף
כתוב
ב"יסוד יוסף" : יום זה [ תענית אסתר ] מסוגל מאד להזכיר זכות מרדכי ואסתר
, וכל מי אשר צריך לבקש רחמים על איזה דבר שצריך להתפלל עליו , יקח פנאי
לעצמו ביום זה של התענית אסתר , ויאמר תחילה מזמור כב בתהילים על אילת
השחר , שדרשו חז"ל על אסתר , ואחר כך יערוך תפילתו על בקשת צרכיו ,
ויזכור זכותם , שבזכותם יעתר לו הקב"ה ויפתח שערי שמים לתפילתו.
וב"כלבו" מובא , התענית שאנו עושין אינו אלא זכר לתענית אסתר ,
ושיזכור כל אדם , שהבורא יתברך רואה ושומע כל איש בעת צרתו כאשר יתענה
וישוב אליו בכל לבו, כאשר לאבותינו בימים ההם בזמן הזה.
בספר
"יד אפרים" כתב: לי הצעיר נתפרש בחזיון לילה שכוונת חז"ל ( באמירה -
חייב אינש לבסומי עד דלא ידע ) היא ,שעיקר החיוב של המשתה הוא, שיהיה שרוי
בשמחה, כדכתיב "ויין ישמח לבב אנוש" [ תהלים], ומאחר שיהיה שרוי בשמחה , יהיה חדוות ה' מעוזו , ויתן תודות והלל ל- ה' על הנס מתוך הרחבת הלב, כדרך שאמרו [ סנהדרין ל"ח ]
אגרבו
חמרא אדרדקי וכו'. ולכן אין לו להשתכר יותר מדאי , שתתבלבל דעתו ולא
יכיר בתוקף הנס כלל. וזהו שאמרו חייב אדם לבסומי בפוריא עד דלא ידע
וכו' - הך עד הוא ולא עד בכלל , ורצה לומר שגדר חובת השתייה בזה
לבסומי עד גבול דלא ידע וכו'.שמן הגבול הזה והלאה הוא ביטול כוונת חיוב
שחייבו חכמים לבסומי , כדי שיתן הלל והודאה. שכיוון שתתבלבל דעתו כל כך
דלא ידע בין ארור המן וכו' - פשיטא שאין בו דעת ותבונה לשבח ולפאר על תוקף
הנס - ואתבונן אליו בבוקר וראיתי כי נכון הוא.
ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר כן תהיה לנו ומפורים יוקרן על השנה כולה. בברכת והשתייה כדת
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.