אז צריך ללכת הרבה אחורה לתקופת המלחמה הגדולה בין שלמה לורנץ שעמד בראש 'צעירי אגודת ישראל' דאז לבין העדה החרדית, זה היה קצת אחרי פטירת רבה של בריסק, בתחילת שנות הכ"ף'ים, העדה החרדית טענה כי רבה של בריסק היה נגד ההשתתפות בבחירות העידו כי הם שמעו ממנו ככה, ושלמה לורנץ היה צריך מי שיעשה עבורו את המלאכה להוכיח כי אינם אומרים אמת, או לפחות שזו היתה הוראת יחיד ולא לכלל הציבור
אז היו לו שניים, אחד מארצות הברית ר' אהרן קוטלר שכתב מכתב והעיד כי הוא שמע מרבה של בריסק שצריך להשתתף בבחירות, אבל גם בישראל מצא שלמה לורנץ את הרב שך שהסתובב אצל רבה של בריסק שהעיד שהוא שמע ממנו שצריך להשתתף בבחירות ועם הרב שך נופף אז לורנץ לטעון הנה יש לי עד שמעיד שזו היתה דעתו
ובשביל שה'עד' הזה יהיה משמעותי וחזק הוא החל לטפח אותו לעשות ממנו גדול, דחף אותו יותר למעלה בשביל שיהווה מחסום להתקפות העדה החרדית ונטורי קרתא וקנאים אחרים שהיו נגד ההשתתפות בבחירות בכלל וכמפלגה בפרט. הרב שך עשה ללורנץ את המלאכה, ובתמורה הוא עשה ממנו את ה'גדול' הליטאי ולאט לאט חדר פנימה
להרב שך היו הרבה מכשולים בדרך, החזון איש'ניקים לא רצו בו ולא אהבו אותו בשל עברו המזרחיסטי והיכן שלימד, וגם בהלכות סדר הבית היה קל, לדוגמא, רעיית הרב שך הלכה בגילוי ראש מעולם לא כיסתה ראשה, לורנץ לימד את הרב שך שלהיות קצת קנאי לא מזיק לענין הזה, והרב שך קלט למה כוונתו, הוא שיחק קנאות נגד הרבנות הראשית, ובעיקר נגד פא"י עם זה הוא קנה את הסטייפלר שלחם בפא"י מלחמת חרמה וכל מי שהיה נגד פא"י היה מתחבב על הסטייפלר, וככה הוכשר גם אצל קנאי בני ברק, ומשם כבר היתה הדרך קלה לדהור לפסגה
חיים שאולזון
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.