ברביעי דפ' צו מדובר אודות הכנת אהרן ובניו להקרבת הקרבנות, והשיעור
דיום חמישי מתחיל ב"ויגש את פר החטאת וגו'" – הקרבת הקרבנותבפועל, שזוהי
התכלית דבית המקדש והמשכן. ובלשון הרמב"ם בספר יד החזקה "בית מוכן להקריב
בו קרבנות". ובעבודת ה': במשכןובמקדש עצמם לא ניכר הפעולה היום-יומית
עלהעולם, משא"כ ע"י ענין הקרבנות, כמו קרבן התמיד שבכ"י, שלוקחים דברים כמו
בהמה ומלח שע"ע היו בחלק ה"רשות" של העולם, ועושים מהם קרבן, ש"רזא
דקורבנא עולה עד רזא דא"ס"! וההוראה גם בזמן הגלות: אין להסתפק בכך שביתו
הוא כבר "משכן לו ית'", אלא כל יום חדש שמגיע, הוא מתחיל אותו בהקרבת "תמיד
של שחר" – הוא לוקח עוד ענין מעוה"ז הגשמי ועושה מזה קרבן לה'! וזהו המענה
להטוענים מדוע תובעים ממנו ענין המבצעים? הלא יש לו כבר "משכן" ש"מוכן
להקריב בו קרבנות"? – לא מספיק שיש לו "בית מוכן", כי "המעשה הוא העיקר" –
צא ומצוא "מן הבהמה מן הבקר וגו'" לעשות מהם קרבן לה'!
משיחת פורים ה'תשל"ח
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.