ווארטים

אלוהים ברא את החמור ואמר לו: "תהיה חמור, תעבוד קשה מהזריחה עד השקיעה, תשא על גבך משקולות, תאכל דשא, לא תהיה חכם ותחיה 50 שנה."
ענה לו החמור: "ריבונו של עולם, אני אהיה חמור, אבל לחיות 50 שנה זה יותר מידי. אסתפק ב-20 שנה."
נענה אלוהים לבקשתו של החמור.
אחריו, ברא אלוהים את הכלב ואמר לו: "אתה תשמור על בני הבריות, תהיה חברם הכי טוב, תאכל את השאריות שיתנו לך ותחיה 25 שנה."
נאנח הכלב וענה: "ריבונו של עולם, אני אהיה כלב, אבל לחיות 25 שנה ככלב, זה יותר מידי. אסתפק ב-10 שנים."
אלוהים התחשב ונענה לבקשתו.
למחרת ברא אלוהים את הקוף ואמר לו: "הייה קוף, קפוץ מענף לענף, הצחק את האנשים ותחיה 20 שנה כקוף."
חשב הקוף וענה: "ריבונו של עולם, אני מוכן להיות קוף אבל לחיות 20 שנה כקוף זה יותר מידי. אבקשך להוריד מחצית מחיי."
התחשב אלוהים ואישר לו 10 שנות חיים.
לבסוף, ברא אלוהים את האדם ואמר לו: "תהיה אדם, שלוט עם שכל על כל פני כדור הארץ ותשתמש בו אתה כדי לשלוט על כל העולם ותחיה 20 שנה."
ענה לו האדם: "ריבונו של עולם, אני מוכן להיות אדם אבל לחיות רק 20 שנה זה מעט מידי. תוסיף לי בבקשה את ה-30 שנה שהחמור ויתר, את 15 השנים שהכלב לא רצה
ואת 10 השנים שהקוף דחה. ואז אהיה מרוצה להיות אדם!"
חשב אלוהים וכך עשה.
ומאז חי האדם 20 שנה כאדם, מתחתן, מקבל משכנתא, מביא ילדים, עובד כמו חמור 30 שנה, כשהילדים עוזבים את הבית הוא חי לבד כמו כלב 15 שנה וכשמגיע לפנסיה חי לו 10 שנים כמו קוף. הוא קופץ מבית לבית של הילדים ועושה צחוק מעצמו על מנת להצחיק את הנכדים.
זו המציאות של החיים.