רשימת הבלוגים שלי

יום שישי, 19 בדצמבר 2014

"ויהי מקץ שנתים ימים"

מאת מזכה הרבים הסופר הרב מנחם אזולאי שליט"א

"לא היה יוסף ראוי להינתן בבית האסורים אלא עשר שנים, מפני שהוציא דיבה על עשרת אחיו. כיון שאמר לשר המשקים: "כי אם זכרתני אתך והזכרתני אל פרעה", שתלה בטחונו באדם בשר ודם, נתווספו לו עוד שתי שנים. וזה שנאמר: "מקץ שנתיים ימים" (מ"ר).
מה הסוד של יוסף הצדיק שהתורה מאריכה ומדברת בו במשך חמש פרשות תמימות?! "והוא נער את בני בלהה ואת בני זלפה, שהם בני השפחות, בחינת המשפחות הירודות שבישראל, שהיה יוסף מוריד את עצמו אליהם ביותר כדי לקרבם" (ליקו"ה השכמת הבוקר ד, טז).
הדבר הכי גדול זה להחזיר אנשים בתשובה. לקרב אנשים לאביהם שבשמים. זה ה' רוצה יותר מכל דבר אחר. זה עיקר גדולתו, שהמרוחקים ביותר מתקרבים לעבדותו יתברך. אף אחד לא פטור מהשליחות הזו לקרב בני אדם אל השם. לפרסם את האלוקות בעולם. להפיץ את האור. זה דבר כזה גדול, זה דבר כזה עצום ונפלא, זה בעצם להמשיך את שרשרת הדורות, למסור הלאה.
אנחנו משפיעים על אחרים. כל אחד. בדברים ובאופנים הכי קטנים שאנחנו זוכים להם: בחיוך, במילה טובה, בשיחת חברים, בהתנהגות שלנו בכל רגע ורגע. אחרים רואים אותנו ואנחנו רואים אחרים ומקבלים אחד מן השני, כל אחד 
להמשך תכנסו כאן:
"יוסף בן שבעה עשרה שנה היה". שבע עשרה זה גימטריא "טוב". שיוסף
היה טוב לכל, כי הוא מצא בגרוע שבגרועים נקודות טובות ועל ידי זה קרב
אותם לה' יתברך. עצם זה שאתה מסתכל על השני בעיניים טובות, אומר לו
מילה טובה, מאיר לו פנים, מחייך אליו, ככה אתה מקרב אותו.
מה אנשים רוצים? אנשים רוצים שמחה. זה מה שהם רוצים. ושמחה זה
היהדות. היהדות זה לשמוח! כל מצווה זה להודות לשיר ולשבח את הקב"ה.
אשרינו, מה טוב חלקנו. האור של היהדות זה שמחה! האור של התורה
והמצוות זה השמחה! כשאדם לומד תורה, כשאדם זוכה לעבוד את ה' אז
הפנים שלו מאירות כמו שמש, "חוכמת אדם תאיר פניו", אנשים רואים כזה
אור, כזה אושר, כזו שמחה על הפנים אז הם חוזרים בתשובה. כשאנשים
רואים שהשמחה נמצאת אצל אחד שלומד תורה, אז גם הם רוצים. רבנו אומר
מצוה גדולה להיות בשמחה תמיד. צריך להתחזק מאוד בעניין של השמחה
כי אם יהודי שיש לו כיפה על הראש והוא עצוב, המסר שהוא מעביר לכאלה 
שעוד רחוקים שזה לא "מציאה" גדולה להיות יהודי שומר תורה ומצוות. הנה,
הוא דתי והוא לא שמח. יהודי צריך לשמוח עם כל דבר קטן שהוא עושה, הוא
הרי עושה את רצון ה', אפילו שזה דבר קטן. וגם אם נפל לאן שנפל רחמנא
לצלן, יקום ויתחיל מחדש. רבנו הקדוש והנורא אמר על עצמו שגם אם היה
עובר את העבירה הכי חמורה בתורה, לא היה נופל ממדרגתו כלל, רק היה
ממשיך לעבוד את ה' בשמחה ורק אחר כך היה עושה על זה תשובה. אדם
עובד את ה' בשמחה, איזה נחת רוח הוא עושה לה', איזה קירוב רחוקים הוא
עושה כי לעבוד את ה' בשמחה זה לעבוד את ה' עם הלב וזה הכי מדבר אל
האנשים.
הכבוד הכי גדול של הקב"ה הוא דווקא כשמתקרבים אליו הרחוקים
ביותר. יתרו למשל, היה מונח בתחתית המדריגה, עבד את כל מיני העבודות
זרות שבעולם עד שלא היה בדורו כומר גדול לעבודה זרה כמוהו ודווקא
בגלל זה זכה לקדש שם שמים ברבים, ואנשים רבים בדורו עזבו הכל והלכו
בעקבותיו. בזכות זה זכה יתרו לחתן כמו משה רבנו, בזכות זה פרשה שלימה
בתורה קרויה על שמו.
מורנו הרב אליעזר ברלנד: "אין רשעים בישראל. אפילו אם אתה רואה רשע
גמור מכף רגל ועד ראש, תדע שזה רק קליפות מסובבות אותו, בגלל
האור הגדול שחבוי בתוכו. אפילו אותם החצופים, העזי פנים שבדור,
הקליפות שלהם זה רק עטיפה של מילימטר, עטיפה של מיליונית
המילימטר, שברגע אחד משילים את זה ואז מתגלה האור הפנימי
שלהם כי אצלם נמצא האור הכי גדול ולכן הקליפות נלחמות בהם
ונדבקות בהם להסתיר את האור הגדול הזה. ברגע שאנחנו נצליח
להגיע אליהם ולהחזיר אותם בתשובה, המונים יחזרו בתשובה
בעקבותיהם."
צריך להתפלל על כל עם ישראל. שכולם יחזרו בתשובה. צריך לקרב
אותם, להאיר להם פנים. רק ככה תבוא הגאולה. רבינו אומר אל תהיו כעצים
יבשים. למה הוא התכוון? לעצים שלא עושים פירות והפירות זה עוד יהודים
שזכית לקרב לאביהם שבשמים. זה מעל הכל. אף אחד לא פטור מהשליחות
הזו. כל אחד בדרך המיוחדת שלו. אנחנו פוגשים יהודים שנראים אומנם
רחוקים, אך בלבם יוקדת אמונה חזקה. צריך להעיז, לפנות אליהם, להאיר
להם פנים, להקדיש להם זמן, כל החיים זה בעצם מסע של קירוב לבבות.
"והעיקר שיהיה כוונתו בכל נסיעותיו וטלטוליו רק בשביל להתוועד עם בני
אדם חדשים ולדבר עמהם מהתכלית האמיתי, ולעסוק בדברי תורה באהבה
ושלום גדול, באופן שיכירו כולם את האמת לאמיתו וישובו אל השם באמת,
כי רק בשביל זה מסבב השם יתברך את האדם שצריך לפעמים לכתת רגליו
ולנסוע... (ליקו"ה פקדון ה, יט).
איזה דבר עצום זה לקרב יהודי. זה החסד הכי גדול שאתה יכול לעשות
אתו. אנשים מתקרבים לה', הם מתחילים לחיות, מתחילים לשמוח, הם כבר
לא לבד, יש טעם לכל דבר שקורה. הכל בהשגחה, הכל לטובה, יש דבר מרגיע
מזה? צריך להראות להם את היופי של התורה. כמה שהתורה יפה. כמה
שהיא נוגעת לחיים שלנו. אנחנו כל הזמן משפיעים על אחרים. אפילו להגיד
שלום לאדם רחוק זה גורם לשבירת מחיצות שלצערנו קיימות בינינו ובגמרא
מסופר שרבי יוחנן היה מקדים שלום אפילו לגוי. בורא עולם ריחם עליך וזיכה
אותך להכיר אותו, להתקרב אליו, הרי רק מצד חיוב הכרת הטוב אתה צריך
לנסות לעזור לעוד יהודי לגלות שגם הוא יכול להתקרב.
עיקר לימוד התורה זה ללמד אחרים. הרי כתוב "ותן בליבנו... ללמוד
וללמד". זה העיקר. ברגע שאדם יודע תורה, הוא חייב ללמד אותה לאחרים.
התורה שהאדם לומד נמדדת לפי כמה חסד וכמה מסירות נפש הוא מוכן
לעשות בשביל ללמד אחרים. מספרים על הענק שבענקים, הרב עובדיה יוסף
זצוק"ל, שפעם אחת היה אמור להגיע למקום מסויים למסור שיעור תורה
בפני הציבור וברגע האחרון הודיע לו השמש על ביטול השיעור וחשב כי מרן
ישמח משום שעל ידי כך יוכל להקדיש עוד ערב ללימוד תורה. אך מרן ביקש
למצוא לו שיעור במקום אחר וכך היה. לאחר השיעור נשאל מרן למה לא
העדיף לשבת בבית וללמוד תורה? והשיב: "הסכמתי למסור שיעור בערב זה
מלכתחילה, הרי שלימוד התורה בערב זה אינו שייך לי! הוא שייך לציבור!"
לקרב צריך להתחיל בבית. לקרב את הילדים. את האשה. "ילד שגדל בבית
ששמחים בו ביהדות, בית חם, בית אוהב, זה שומר עליו. דרך ארץ, מידות
טובות, כל זה בא מהבית! מה שסופגים בבית! הבית שומר על הבנאדם! רק
הבית! כל מי שיש בעיות עם הילדים שלו, שלא יתלה בתלמוד תורה! הסיבה
העיקרית זה האבא והאמא! בפרט האבא! ילד באופן טבעי אוהב את אבא
שלו, וכשהוא רואה את אבא שלו שמח, מתלהב, חי, הוא רוצה להיות כמו
אבא שלו. אבל אם אצל האבא הכל חיצוני, הילד לא רואה שום אור, מה תגיד
לו? "תלמד! תלמד! תתפלל! "כל היום תרוץ אחריו? אם הוא לא יקבל את
האור לא יעזור כלום!
אבל גם ילד שאין לו כל כך רצון, אם אתה חי איתו באהבה, והוא שמח להיות
יהודי, באיזה שלב הוא יתעורר! אל תכבה לו את היהדות! אל תרביץ לו! אל
תבזה אותו! אל תרד לו לחיים! אז עכשיו הוא לא תלמיד חכם, הוא יהיה
תלמיד חכם פעם, אם הוא יאהב את היהדות יום אחד הוא יתעורר גם ללמוד!
אבל אם תכבה לו את האור לגמרי בהערות שלך, בבזיונות... אל תכבה לו את
האור!
חינוך זה רק תודה והודאה! סיפר אברך ששמע את הילדים שלו, בני 4,3
שאומרים: "תודה לך הקב"ה על הכרית! תודה לך על השמיכה! תודה לך
הקב"ה!" לומדים להגיד תודה על כל דבר, שמחים כל הזמן, זהו! ואותו דבר עם
השלום בית. אתה מעיר לאשתך הערות? אתה רוצח אותה! כל הערה שאתה
מעיר לאשתך אתה רוצח אותה! כל הערה זה סודק סדק בבית! אתה לא רואה
את הסדק אבל זה סדק בבית! עוד סדק ועוד סדק, על שונאי ישראל, נחרב
הבית! הכל מההערות של הבעל! יצר הרע של הערות זה גאווה! שאתה חושב
שאתה מתוקן ואתה בא לתקן את השני! כל יום צריכים להתפלל על שלום
בית! "ריבונו של עולם תזכה אותי לייקר את אישתי! ולכבד אותה! ולאהוב
אותה! ותזכה אותי לדעת איזה מילים להגיד לה היום! שאני אזכור טוב שאני
בלעדיה לא שווה כלום ואני אזכה לתת לה את ההרגשה הזאת שאני בלעדיה
לא שווה כלום, שאני צריך אותה, וכל השמחה שלי זה ממנה!"
ובחזרה לילדים. "אנחנו אומרים: "פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון"!
השם יכול לתת לאדם רצון! אתה רואה שהילד שלך אין לו רצון? תבקש:
"ריבונו של עולם! תן לו רצון!", תן לו רצון!", תתפלל על זה! תתפלל: "תן לו
רצון ללמוד תורה! תן לו רצון לקום מוקדם!" , מה שאתה רואה שחסר לו רצון
תתפלל על זה! "ריבונו של עולם, אתה משביע לכל חי רצון, אם אין לו רצון מה
אני יכול לעשות?! אני יכול להכניס לו רצון במכות?!" תן לן רצון, תן לו רצון!"

את החנוכיה מדליקים בחוץ, ברחוב. אתה לא יכול להשאיר את האור
אצלך! אתה צריך להאיר לאחרים! לאלה שנמצאים לגמרי בחושך. את
האור הזה של חנוכה, את האור של התורה, את האור של התודה וההודאה
אל תדליק אצלך לבד בבית! תדליק בחוץ! ברחוב! מתחת לעשרה טפחים!
לכאלה שנמצאים הכי למטה! הכי רחוק! גם הם ילדים של ה'. ה' לא מוותר
על אף ילד שלו. הגאולה תבוא כשכולם ישובו אל ה'. לכן כל מי שזכה שהאיר
לו האור של התורה והתפילה, חייב להאיר לשני, לקרב אותו, לתת לו דעת
אמיתית.
אנחנו רוב הזמן בחושך. רודפים אחרי דמיון, אחרי שקר, אחרי דבר שאין
בו כלום. רק האור של ה' יכול לגרש את החושך הזה. אין מי שלא ראוי לקרב.
כמו שאין מי שלא ראוי להתקרב. מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך. זה
האור של חנוכה, אור זך וטהור, אור שמגיע ממקום עליון, אור שלא יכבה גם
לעתיד לבוא, אור שמזמין את ההולכים ברחובות ובשווקים להיכנס פנימה,
לראות את היופי של היהדות הפשוטה, את היופי של הבית היהודי.
אדם יכול שיהיה לו הכל, כל טוב סלה, אבל אם אין לו את הקשר עם בורא
עולם, אם אין לו את החיבור הזה שיש לכל יהודי פשוט עם ה', אז העיקר
חסר. כל היהדות זה אהבה, זה לדעת שיש ה' בשמים וכל הזמן לבדוק אם
הוא נמצא אצלי בלב.

תמיד בחנוכה קוראים בתורה על יוסף הצדיק. כי הצדיק יורד למטה
למטה ומאיר שם ומקרב שם כל אדם לאור האמונה. "יוסף ה' לי בן אחר",
על שם זה נקרא יוסף, שמבקש מה' עוד בן ועוד בן ותלמידים זה בנים, "כי כל
המלמד בן חברו תרה כאילו ילדו". אנחנו חיים בדור של "תינוקות שנשבו".
כל כך הרבה יהודים שאין להם כמעט מושג על התורה, על המצוות, על סדור
התפילה, אבל הנשמה היהודית שטמונה עמוק בלבו של כל אחד, יש לה כוח
עצום ורב וכשהיא מתעוררת, אין התרגשות גדולה מזו. גם מי שכבר התקרב,
צריך להמשיך ולקרב את עצמו.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.