קללת 'אלול' בפונוביז' - הקללה הליטאית

אי אפשר להתעלם מן המציאות הזו, זה לא דבר שקרה חד פעמית או אולי פעמיים שלשה ובהפרש של שנים, זה קורה מדי שנה וחוזר על עצמו בחודש אלול, גם כשחושבים כי הנה השנה אלול יעבור בשקט זה קורה, אין ספק כי זה אות משמים משהו מראים לנו כאן, שולחים מסר והשאלה היא מה המסר

עוד משהו נמצא, כי הדברים קורים תמיד מסביב ליארצייט של רבה של פונוביז' מקים הישיבה הגאון רבי יוסף כהנמן זצ"ל שביקש ורצה להקים מרכז לתורה בלבד ללא כל תערובת זרה, ועשה מאמץ עליון להרחיק מן הישיבה כל שמץ של פוליטיקה עד כדי כך שויתר על כהונת חבר הכנסת למען הישיבה, בשעתו בעת קום המדינה הציעו לו שהוא יהיה חבר הכנסת של החרדים הוא התאים לתפקיד הזה הוא היה נואם בחסד עליון, והוא לא רצה לשמוע מפני שידע כי זה יזיק לטהרת הישיבה הוא סבר כי אם חלילה ידביקו שמץ של פוליטיקה לישיבה הכל הרוס

אבל מה קרה, מיד לאחר שהלך לעולמו, הרב שך שהיה השלישי במנין ראשי הישיבה, ר' שמואל רוזובסקי ור' דוד פוברסקי קדמו לו, ניסה להשתלט בכח הפוליטי שלו, כאן בשביל להבין איך זה שדוקא הוא היה פוליטיקאי ולא האחרים צריך ללמוד היסטוריה מדוע שלמה לורנץ הריץ אותו ולא אחרים, הוא זקוק היה לו להדוף את טענת העדה החרדית כי רבה של בריסק היה נגד ההשתתפות בבחירות, הרב שך הסתובב אצל רבה של בריסק עשה ללורנץ אז טובה גדולה כשהתייצב לפני יותר מחמישים שנה נגד 'העדה החרדית' והעיד כי הוא שמע מרבה של בריסק שצריכים להשתתף בבחירות, לורנץ החזיק בו ככח להדוף את טענת הקנאים כולל בבני ברק היו חזון אישניקים שסברו כי אין להשתתף בבחירות - החזון איש מעולם לא השתתף בבחירות - וקיוו כי בעזרת בריסק ימנעו זאת, הרב שך אז שירת את לורנץ וככה הדפו אותם, ומאז הוא עשה ממנו מציאות, והפך ל'גדול'

הרב שך ניצל את הכח הזה ביקש ככה להיות בעל הבית בישיבה, אבל הבעיה שלו היתה כי בעל הבית היה הבן של הרב כהנמן ר' אברהם כהנמן שהגן על ראשי הישיבה האחרים, וכשהבין הרב שך כי הוא לא יהפוך להיות בעל הבית הוא שבר את משפחת כהנמן, לקח לצידו את החתן שמואליק מרקוביץ ששימש אותו למלחמה פנימית הוא היה האיש שהסית את מי שצריך היה אז נגד משפחת פוברסקי, וככה הפכה הישיבה למוקד של מלחמה ומחלוקת

ההיסטוריה של המחלוקת הזו כתובה על ספר, ליוויתי אותה כל חיי, כתבתי עליה מאות דפים, לפני עשרים ושלשים שנה בכל שבוע היה דיווח על המלחמה הזו, הרב שך לחם בבנו של רבי דוד כנקמה באבא שלו, אסר לתת לו שלישי בישיבה, וכשנודע לו כי הוא אומר קדיש דרבנן הוא קרא למלחמה ותבע מר' גרשון שיחזיר לו את ה'קדיש דרבנן' למרות שאינו יכול עוד לעלות לישיבה, היו אלו מלחמות שלא יאומן על מה לחמו. הרב שך קרא לבחור בישיבה שהיה הגבאי וציוה  עליו להעניש את רבי בערל, הבחור רעד וברח מן הישיבה והעמידו לאותו שבת מישהו אחר ציוו על חיים שאול קרליץ שיגיע לשבת להתפלל בישיבה שתהיה סיבה מדוע נתנו לו שלישי ולא לרבי בערל ככה לעקוף את הבושה ואת ההתערבות של הבחורים במלחמה הכל כך מכוערת בפונוביז'

ומאז, הישיבה לא רק שהיא מוקד של מחלוקת פנימית היא יצרה מחלוקת כלל ליטאית, עד כדי כך שאין פינה ברחוב הליטאי שהמחלוקת הזו לא הגיעה לשם, והיום יש לנו רשמית שונאים ומחבלים, ושתי מפלגות אחרות, ומלחמה שקשה לתאר אותה, איש לא חלם עד לפני כמה שנים שדבר שכזה יקרה לליטאים, אם כי מי שליווה את המחלוקת הזו צריך היה להיות טיפש לא לקלוט ולהבין כי בסופו של דבר יקרה להם מה שהם עשו לאחרים, מפני שיש דין ויש דיין

חיים שאולזון