פרשת השבוע כי תבוא

מפי מזכה הרבים הסופר הרב מנחם אזולאי שליט"א:

"והיה אם שמוע תשמע בקול ה' אלוקיך...ובאו עליך כל הברכות האלה...".
"והיה אם לא תשמע בקול ה' אלוקיך...ובאו עליך כל הקללות האלה".

ברוח הימים הללו של "שבעה דנחמתא" (שבע הפטרות של נחמה), נתרכז בנושאים הבאים מתוך פרשתנו:

נושא א - שמחה

פסוקים רבים בפרשה מזכירים לנו את גודל חשיבות השמחה בעבודת ה' שלנו: "ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה' אלוקיך", "וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת לפני ה' אלוקיך", "תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה ובטוב לבב מרֺב כל".

השמחה היא הבסיס לעבודת ה'. זו ההתחלה וזה גם הסוף. זו שלימות הנפש.

אדם שחסרה לו שמחה צריך להתחנן ולבקש הרבה מהקב"ה "תן לי שמחה", שוב ושוב. אדם עם שמחה יכול לעשות ולפעול עוד ועוד, כמעט ללא גבול. השמחה נותנת לנו חיות חדשה ומאפשרת לנו לעשות הכל בזריזות.

צא וראה, יהודים ממוצאי יום כיפור ועד סוכות בונים את סוכותיהם, מביאים סכך לסוכה – כולם טורחים לקראת החג מזיעים ומתייגעים. השמחה ניכרת באויר. כך גם לקראת חג הפסח וכן לקראת כל שבת וחג. שמחה בקיום המצוות נותנת כוח ומרץ לעשות את הבלתי אפשרי.

לעומת זאת, כאשר אדם מאבד את השמחה, חלילה (כועס, דואג, מקנא וכו') הוא לא יכול להמשיך לעבוד את ה' או להתפלל, הוא למעשה מנותק ממקור החיות, וכדי להתחבר מחדש - עליו להתחבר מחדש, כלומר עליו לעשות תשובה. לנסות ולהבין מה קרה לו, וכן כיצד יוכל להימנע ממצבים כאלה בעתיד, ולבקש מה' שוב ושוב – "תחזיר אותי אליך", "תחזיר אותי אל השמחה".

רבנו אומר "שעיקר השמחה – שיודעין מה' יתברך" – זוהי שמחה תמידית, מכיון שאנו זוכרים שיש לנו את ה' יתברך ועל ידי זה מקבלים שמחה.

בעולם הזה אין שמחה. הכל עבר או עתיד. שמחה זמנית מאוד. אפשר לתכנן טיול לחו"ל בשמחה – אולם זה לגבי העתיד. אפשר לחזור מן הטיול ולהתרפק על זכרונות ממנו – אולם זה מן העבר. אך השמחה בכל רגע ורגע חסרה. אולם רק עם ה' יתברך אפשר להיות שמחים כל הזמן, כל שניה ושניה. שמחה של כאן ועכשיו! לא רק מה שהיה או מה שיהיה.

להמשך כנסו כאן:

שמחה היא רפואה לכל המחלות. כשאדם בשמחה הוא אדם בריא יותר בגופו ובנפשו. לעומת זאת, אדם כועס, פגיע, רגיש ולא מוכן לוותר ולסלוח, עלול לחלות ח"ו הרבה יותר מהר.

השמחה מסייעת לנו להתגבר על התאוות. בהרבה מקרים הריצה אחרי תאוות גוף באה למלא את החלל שנוצר כאשר אין שמחה. ואז, ישנים יותר, אוכלים יותר וכן הלאה. האר"י הקדוש זצ"ל מעיד על עצמו שכל מה שזכה לו – היה בזכות שקיים את המצוות בשמחה.

רבנו מעיד על עצמו שגם אם היה עובר עבירה חמורה ביותר ח"ו, היה עושה תשובה ושב לעבוד את ה' בשמחה. אי אפשר לחיות ללא השמחה. כשאדם נמצא בשמחה הוא, ככל הנראה, מונח במקום שמתאים לו, הן לגבי מקום עבודתו, הן לגבי מקום לימודיו, ובעצם, לגבי כל דבר בחיים. 'כשאני שמח, אני במקום המתאים לי'.

אדם עם שמחה יכול להחיות את הסובבים אותו. רבנו אומר שרוב בני האדם מלאים יסורים ודאגות, וכשבא אדם עם פנים שוחקות הוא יכול להחיות אותם ממש.

אדם עם אמונה חזקה הוא אדם שחי בשמחה. כי "מי שליבו שלם עם ה' יתברך ואמונתו חזקה ומאמין שהכל ברצונו יתברך, אז הוא בשמחה תמיד ואין לו שום פחד ודאגה כלל, כי מי יוכל לעשות לו דבר גדול או קטן בלי רצונו יתברך?"

הצדיקים הם שמחת כל ישראל. צא וראה את אומן בראש והשנה ואת מירון בל"ג בעומר - המוני ישראל שמחים בצדיקים שלהם, אוהבים אותם אהבה ללא גבולות.

השכלים העצומים שהוריד רבנו לעולם, הם שמחה גדולה ועצומה. שכלים שככל שהם גדולים כך הם פשוטים. ("אין שום יאוש בעולם כלל", "זה מעשה שלי וזה מעשה שלו", "עיקר התשובה – ישמע בזיונו ידום וישתוק" וכן הלאה).

הזכרנו לעיל את הפסוק: "ושמחת בכל הטוב" – ואין טוב אלא תורה (ברכות ה). על כך אומר אור החיים הקדוש: "אילו היו יודעים ישראל עריבות ומתיקות התורה, כמעט היו משתגעין ויוצאין מדעתם מחמת מתיקות ועריבות התורה". היש שמחה גדולה מזו?

נושא ב - התחזקות בתורת רבנו

על כך מרמז לנו הפסוק בפרשתנו "והיית רק למעלה ולא תהיה למטה" (דברים כח, י"ג). כשאנו אומרים התחזקות, אנו מתכוונים לעצות מעשיות שנותן לנו רבנו הקדוש.

למשל, איך לחזור אל השמחה וההתלהבות בעבודת ה' כשנמצאים בירידה, כלומר "למטה":

כל ירידה היא לצורך עליה – אחרי כל ירידה באה עליה. עולים מדריגה נוספת, מרגישים קירבה חדשה שלא ידענו קודם אל ה'. כשאני זוכר את הכלל הזה הרי אני כבר בתחילתה של עליה. כל אדם שמתבונן מעט בתהפוכות חייו יכול להבחין כי הדברים הכי טובים שקרו לו – באו לאחר זמנים קשים, כשהיה למטה למטה, בשיא החשיכה, משם נולד האור הגדול ביותר.

"מעט זה גם טוב" – כשאני לא יכול לסיים את כל ספר התהילים, עלי לדעת שגם מזמור אחד שאקרא זה גם טוב משום שגם זה עושה נחת רוח לה' יתברך. בזמנים של ירידה, של צמצום, חשוב מאוד לשמוח גם עם המעט, כי מה שנדמה לך מעט ולא מספיק כאן למטה (כחוט השערה בלבד) – עושה רעש גדול בעולמות עליונים!

"בצר הרחבת לי" – גם בתוך הצרה, בתוך הקושי, אפשר לזהות את ההרחבה, את הליטוף של ה' יתברך ועל ידי זה להתנחם.

להתחיל מחדש –

"ומי שמחזק עצמו בזה, להתחיל בכל פעם מחדש, בודאי לא יפול מעבודתו לעולם, אפילו אם יעבור עליו מה שיעבור, כי צריך האדם לסלק מדעתו וממחשבתו לגמרי היום שעבר, או אפילו השעה שעברה, ויידמה בעיני עצמו בכל יום, ואפילו בכל שעה, כאילו היום נולד, בבחינת "אני היום ילדתיך", וכאילו באותה שעה נולד ובא לעולם, ורוצה להכיר את מי שאמר והיה העולם.

"ואף על פי שכבר היה כן אלפים ורבבות פעמים, שרצה להתחדש ולהתחיל ולהתקרב לה' יתברך ולא עלתה בידו, ואפילו אם נפל בכל פעם למה שנפל, רחמנא ליצלן, אף על פי כן אל יסתכל על זה כלל וישכח כל זה, כי זה היום והשעה שעומד בו עתה עדיין לא היה בעולם, ומי יודע מה יכול לזכות עדיין באותו היום ובאותה שעה, כי ה' יתברך מחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית, ואין רגע דומה לחברתה, כי בכל רגע ורגע משתנה מעמד ומצב ומהלך המזלות וכוכבים...וכפי שאומר דוד המלך "ובשרו מיום ליום ישועתו" (אוצר היראה, יראה ועבודה נ"ה).

הרצון – מעל הכל – וגם אם לא זכיתי לעשות, עצם העובדה שבאמת רציתי, מאוד מאוד רציתי, נחשב בשמים כאילו עשיתי, וכפי שאומר רבי נתן: "ואם אינו יכול לעשות דבר באותה שעה, על כל פנים יחזק את עצמו לכסוף ולהשתוקק לה' יתברך, כי רצון וכיסופין דקדושה יקר מן הכל".

הכח של התפילה – עם תפילה אפשר להשיג כל דבר, בגשמיות וברוחניות. תפילה בכוח, בהתמדה, בעקשנות, באריכות ובניגון - אבל תמיד בתחנונים. לדעת ש'לא מגיע לי כלום' והכל מתנת חינם, כפי שנאמר בפרקי אבות (פ"ב): "רבי שמעון אומר: אל תעשה תפילתך קבע אלא רחמים ותחנונים לפני המקום, שנאמר: "כי חנון ורחום הוא". ואם ראה אדם שהתפלל ולא נענה, יחזור ויתפלל, שנאמר: "קוה אל ה', חזק ויאמץ ליבך וקוה אל ה'".

תפילה אחר תפילה, יום אחר יום, זאת משום שכל תפילה פועלת ומוסיפה עוד נדבך ועושה רושם, וברגע אחד – הישועה באה, כמו טיפות מים שיורדות על אבן - עוד טיפה ועוד טיפה עד שנוצר נקב, "כי הכל יכולים לפעול על ידי תפילה ותחנונים, וכי כל גדולי ישראל לא באו למדריגתם, כי אם על ידי הנהגה זאת". כשאדם בעל אמונה ובטחון חזקים, הרי התפילה היא ההשתדלות היחידה שלו.

התבודדות – שיחה עם ה' – תמיד אפשר לפנות אל ה' ולספר לו בפרטי פרטים מה עובר עלי, לבקש עזרה ועצה. כמה שמחה והתחזקות יש בהכרה הזו – שבכל דבר בעולם, בכל מה שקורה לי ועובר עלי – אני יכול לפנות אל ה'. וידוע הוא, שרבים התקרבו לחסידות ברסלב בזכות הכרה זו.
"במקום שבעלי תשובה עומדים" - המציאות של חיינו היא מציאות של מאבק, של מסירות נפש. מתחילים משהו – ומפסיקים. מתחזקים במשהו – ואז נחלשים. יום כן ויומיים לא. עלינו לדעת שבשמים אוהבים את המאבק הזה שלנו, וזהו: "במקום שבעלי תשובה עומדים, צדיקים גמורים אינם עומדים".

אין גבול לרחמים של ה' – "כי צריכין לידע שכשם שאין עליה לעולם...כך אין ירידה לעולם. כי עיקר גדולת ה' יתברך הוא גדלות חסדו ורחמיו יתברך" (ברכת הפירות, ה). הקב"ה רחמן ומרבה לסלוח. אומרים לנו חז"ל, כי בהרהור תשובה אחד נמחלים לאדם כל עוונותיו. וכפי התיאור המרגש של רגעיו האחרונים של רבי נתן, שבעת יציאת נשמתו בקדושה, עד הנשימה האחרונה, כפל ושילש: "חנון המרבה לסלוח, חנון המרבה לסלוח..."

אם אתה מאמין שיכולין לקלקל, תאמין שיכולין לתקן – אין דבר שאי אפשר לתקן, ובעיקר בין אדם לחבירו. הפיוס כל כך מתוק, שלפעמים ישנה הרגשה שהיה כדאי לריב כדי להגיע לפיוס המתוק.

אין שום יאוש בעולם כלל – משפט כל כך חשוב שאמר רבנו בשבת נחמו, השבת האחרונה לחייו לפני 195 שנים בעיר אומן.

כמו הירח שבמקום שהוא נעלם לגמרי – שם הוא נולד מחדש. כמו אותו זרע קטן שנרקב לגמרי באדמה ומתוכו צומח עץ לתפארת – כך האדם. מתוך החושך, מתוך הכלום, נולד משהו חדש, מאיר אור חדש.

חסד קטן פותח את הלב – כשאדם נמצא בחושך ח"ו, בדיכדוך, ואין לו כוח לכלום - אם יעשה מאמץ קטן ויעזור לעצמו, כלומר יעשה חסד קטן עם הזולת (יוותר על תורו למישהו שמאוד ממהר וכן הלאה) הוא יראה שחסד קטן ועוד אחד גורמים ללב להיפתח. ועל ידי זה זוכים לקבל חיות חדשה, כאילו שנברא מלאך קטן שלא רוצה להישאר לבד ואתה בורא בשבילו עוד מלאך ועוד מלאך ומשנה כיוון – במקום למטה, כלפי מעלה.

אמת – כשאתה בחושך ח"ו, תחפש את המשפט שיבטא הכי טוב את ההרגשה שלך, את המקום שאתה נמצא בו. "אבא תרחם", "למה שכחתני" וכו'. ותחזור על המשפט שוב ושוב עד שתרגיש שליבך נפתח, כי זו האמת שלך ברגע הזה. "על ידי האמת, הקב"ה שוכן עמו, כמו שכתוב: קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראו באמת". וכשהקב"ה עמו, הוא מאיר לו איך לצאת מן החושך, ככתוב: "ה' אורי".

יש לך כוח – "כי באמת, בכל אחד מישראל יש נשמה יקרה שיש לה כוח גדול לעמוד כנגד היצר הרע וחילותיו, כי אם לא, לא היה הקב"ה נותן לו יצר הרע כזה, כי אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו".

זה מעשה שלי וזה מעשה שלו – אתה רואה אחרים מצליחים יותר ממך, אתה מנסה להרגיש, להוריד דמעה אך לא מצליח, כי לידך מתפלל יהודי עם לב נשבר ודמעותיו שוטפות את פניו – אל תיפול ברוחך! "זה מעשה שלי וזה מעשה שלו". כל אחד והמסלול שלו אל הקב"ה. אתה גם לא יודע כיצד שוקלים בשמים את הצער שיש לך על כך שהלב אטום וקר לעומת החבר לידך, שבקלות רבה נפתח ליבו ומגיע אף לידי בכי.

ניגון – "טוב לאדם להרגיל את עצמו עם איזה ניגון, כי ניגון הוא דבר גדול וגבוה מאוד מאוד ויש לו כוח לעורר ולהמשיך את לב האדם לה' יתברך" (שיחות הר"ן רע"ג). וכן: "כי על ידי הניגון, בחינת נעים זמירות ישראל, על ידי זה מדבקין עצמן בה' וזוכין לחזות בנועם ה', בחינת נועם עליון" (ליקוטי מהור"ן ח"ב, ע"א).

הכל לטובה – אין דבר רע יורד מן השמים, רק טוב. "וכשאדם יודע שכל מאורעותיו הם לטובתו, זאת הבחינה היא מעין עולם הבא" (ליקוטי מוהר"ן ד).

"ברוך שלא עשני גוי" – על זה צריך לשמוח ולרקוד כל יום מחדש, משום שחיזוק זה נקי מכל שמץ של גאוה, כי בכל בכל נקודה אחרת, שהזכרנו לעיל, אדם יכול להרגיש שיש לו חלק בזה, ואילו המשפט הזה נקי לחלוטין, שהרי זו מתנה עצומה שקיבלנו משמים, בלי שום יכולת להשפיע - העובדה שנולדנו יהודים. אשרינו!

***
אין גבול לעצות שנותן לנו רבנו הקדוש כדי שנוכל להתחזק ברגעים קשים. אדם שלא מכיר את רבנו, את כוחו וגדולתו, יכול לקבל מושג כלשהו דרך העצות הנפלאות האלו, ולא פעם אנו שואלים את עצמנו "איך יכולנו לחיות בלי רבנו?"

***

כדי שתשרה עלינו הקדושה כל היום, בהקשר למצוות הביכורים המופיעה בתחילת הפרשה, נצטט מדבריו של האדמו"ר מפשיסחא זיע"א את הדברים הבאים:

"מצוות ביכורים היום – להיות ראשית ביכורי מחשבתו ודיבורו ומעשיו בבוקר לה' יתברך, איש לפי ערכו בתורה ובעבודה. ושעה ראשונה כשקם ממיטתו לא יחשוב שום מחשבת חול ולא ידבר שום דבר רשות ולא יעשה שום דבר (אלא) רק לעבודת ה', ובזה יקיים – "ראשית בכורי אדמתך תביא בית ה' אלוקיך" ועל ידי זה ישרה עליו קדושה כל היום".

יהי רצון שנזכה לחיות תמיד בשמחה, להתחזק ולחזק אחרים, ושתשרה עלינו הקדושה כל היום, אמן.