זה אדיר!
פעם הי' אסיפת הרבנים במוסקבה, ואבי הרבי הרה"ח הרה"ג רלוי"צ הי' גם כן שמה.
בעת זמן רעוא דרעוין חשבו האברכים כמו ר' פרץ שישמעו משהו
מהרלוי"צ, אך הרלוי"צ הי' עסוק באמירת הקדישים, שהי' בשנת האבלות אחרי אביו
ע"ה, ובמילא התפלל עם מנין מאוחר וכו', ונמצא שאת ראש השולחן לקח (כאילו)
פאַרכאַפּט ה"ר שמואל בעזאפאלאוו, ולהאברכים כמו ר' פרץ חרה להם הדבר, אך
היו צעירים ולא יכלו להגיב.
כשרלוי"צ בא להשולחן, הנה במשך הזמן, קרא אותו: שמואל? ר' שמואל? ולא ענה, כשאמר: הרב בעזאפאלאוו! כן ענה לו.
העיר על זה רלוי"צ: הנה הגמרא שואלת מדוע הקורא לאברהם אברם
עובר בעשה, והקורא יעקב לא איכפת לנו, הלא גם שם כתוב ולא יקרא עוד שמך
יעקב כ"א ישראל (תירוץ הגמרא דהדר אהדרי' קרא בתורה מוזכר אח"כ השם יעקב).
והביאור בזה, מי נתן השם אברהם, תרח – אינו יהודי – אַ
גוי'שער נאָמען. כשמחליפים אַ אידישער נאָמען אויף אַ גוישער נאָמען, זה לא
נכון.
אך השם ישראל ניתן ע"י הקב"ה, השם יעקב ניתן ע"י יהודים, במילא אַ אידישער נאָמען, וכשמחליפים אחד בשני אין זה כ"כ עַוְלָה.
בנדו"ד, כשקראו לך שמואל, אַ אידישער נאָמען, לא ענית, וכשקראו לך הרב בעזאפאלאוו אַ גוישער נאָמען אתה פונה.
האברכים הרגישו עכשיו בטוב. מצאו נוחם.
הרב הנ"ל העיר: ער זאָגט תורה אויף מחט (כנ"ל בשנתה אבלות הרי
לומדים משניות – משנה האחרונה דמקואות פרק ז' – מחט וכו' ורלוי"צ אמר תורה
על המשנה) און שטעכט זיך מיט אַ מחט.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.