מה קרה לאדמו"ר ר' גדלי' משה מאשדוד לאן הוא נעלם?

לכבוד הרב חיים שאולזון שליט''א

מזה כשנה ויותר אני מנסה להתחקות על פרשה אפופת מסתורין בחצר שומרי אמונים אשדוד. לאחרונה העירני מאן דהו כי יתכן ועל ידך [ו/או קוראי האתר שלך] אקבל תשובות מניחות על הדעת. ובכן:

כידוע לכל, האדמו''ר רבי גדליה משה משומרי אמונים אשדוד, הוא בנו השני של כ''ק האדמו''ר משומרי אמונים זצ''ל, נחת באשדוד בהפתעה גמורה. היה זה אחר שנפתחה צוואת אביו האדמו''ר זצ''ל, ובה נמצא כתוב כי אחיו הגדול רבי רפאל אהרן יכהן כאדמו''ר בבני ברק, כשהוא מקבל את הבנין ברח' שפת אמת 4, הבן השלישי רבי שלמה יכהן כאדמו''ר בירושלים, כשהוא מקבל את הבנין ברח' מאה שערים 69, פלוס שטח גדול נוסף בקרית שומרי אמונים שהוקצה לבניית המוסדות, ואילו דוקא רבי גדליה משה נשלח לאדמורו''ת באשדוד, בה לא היה לשומרי אמונים אלא קאראוון קטן ועלוב. הדבר היכה בתדהמה את תומכיו של רג''מ שלא פיללו לזאת, שלא לדבר על רג''מ עצמו שהיה (וי''א עדיין) כולו חסר אונים מול ההשפלה הגדולה.

למעשה, מצבו של האדמו''ר רג''מ לא רע בכלל. ניתן לומר כי הוא התקבל באשדוד באהדה גדולה מאוד. בניו המוכשרים של האדמו''ר השכילו לנתב את הכאב העצור בליבם למחוזות של עשייה ברוכה, תוך כדי מינוף הסימפטיה שרחש להם הציבור בשל המצב, לאהדה וסיוע של ממש.

בתוך כל קלחת העשייה בלטה דמותו של ר' מרדכי בנו הבכור של האדמו''ר, דמות שקטה ומסוגרת בדרך כלל, שהחליט לשנס מתניים ולהקים לאביו חצר ראויה לשמה. כשהגיע האדמו''ר לשבות לראשונה באשדוד [מספר ימים אחר קריאת הצוואה], כבר מצא שאטער [אוהל] גדול ממדים ופארענצ'עס, הכל מוכן ומזומן לקלוט קהל המונים ל''טיש'' הראשון, מעשי ידי בנו הבכור שהגיע לעיר מספר ימים לפני כן, החל להפיח רוח חיים בחסידים, ודאג להכין את הכל. לא חסרו כאלה שניסו לרפות את ידיו בדיבורים מסוג: "מה אתה משתטה, מאיפה תביא קהל גדול שכזה, וכו'", אבל ר' מרדכי הבין כנראה כי שעתו הגדולה של אביו היא דוקא עכשיו, אם הוא יתחיל בתנופה רבתית, והציבור יזהה בו "כוכב" חדש, כדור השלג ימשיך כבר להתגלגל מאליו.

כך אכן היה, ל''טיש'' הראשון הגיע ציבור ענק ובהם מסלתה ומשמנה של אשדוד החסידית. מכאן והלאה החלה שמשו של רג''מ לזרוח באשדוד, הציבור החסידי זיהה בו פוטנציאל, הכל ציפו לראות האם אמנם ימומש הפוטנציאל הזה, האם אמנם תתפתח קהילת שומרי אמונים באשדוד לחצר של ממש. תוך זמן קצר שופץ הקאראוון והורחב משמעותית [שוב פרוייקט אישי של ר' מרדכי שפיקד אישית על המבצע ואף מימן אותו], עד שהפך לביהמ''ד יאה ומכובד. האדמו''ר החל עורך בו את הטישים שסחפו המונים, והחצר הולכת ופורחת.

כאשר הצליחה הקהילה לאחר מספר חדשים לשים את ידה על השטיבלך קהל חסידים שבעיר (עיסקה מורכבת ביותר אותה בישל ר' מרדכי בשקט זמן רב), כבר הבינו כולם כי החצר החדשה באשדוד הינה סיפור של הצלחה, במשך זמן קצר זה הפך ר' מרדכי מטבע הדברים לדמות המפתח בחצר. יש לציין כי ר' מרדכי גר מאז חתונתו (לפני כעשור) בארה''ב, עד כשנה לפני פטירת האדמו''ר זצ''ל, אז עלה לארץ והשתקע בבני ברק, עתה לאור המצב עבר לגור באשדוד.

עד כאן הכל די מובן. ואז... ר' מרדכי פשוט נעלם!!!

להמשך כנסו כאן:

 
כתושב אשדוד שנהנה מהרענון שקבלנו מהחצר החסידית החדשה בעיר, הייתי מבקר שם תכופות, לפעמים הייתי משוחח קצרות עם ר' מרדכי, כך שאני מכיר קצת את הלך הרוח.

היעלמותו של ר' מרדכי היכתה אותי כמו רבים אחרים בתדהמה. איפה ר' מרדכי הדומיננטי והפעיל? למה נעלם? לאן ברח? חסידי שומרי אמונים שנשאלו על כך ענו כל אחד בסגנונו, מדבריהם הבנתי כי גם הם מבולבלים. בבירור יכולתי לזהות כי מדובר בפרשייה כאובה משהו. שאלתי גם את אחיו, אולם הם כבשו את פניהם בקרקע ושתקו, משל הם מתביישים משהו, מה שגרם לי לביסוס החשד כי יתכן ועוול גדול נגרם כאן לאחיהם הגדול שהחליט לעזוב את החצר אותה הקים וטיפח בעשר אצבעותיו.

לפני זמן מה נזדמנתי לברוקלין, ניסיתי לאתר את ר' מרדכי שלפי השמועות חזר לכאן, אולם נאמר לי כי חבל על המאמץ, ר' מרדכי שהחליט כנראה להשתקע בעולמה של תורה אינו מקבל שיחות טלפון כלשהם, כך שקשה מאוד ''לתפוס'' אותו. עודי מהלך לתומי ברחובות העיר, והנה אני רואה אותו צועד מולי, משהתקרב אלי וזיהה אותי, חייך קלות והושיט את ידו ל''שלום עליכם'', ניסיתי לקשור איתו שיחה, אולם היא התנהלה בערך כך:

אני: "איפה אתה ר' מרדכי? לאן נעלמת?"

ר"מ: "הנה, אתה רואה, אני פה."

אני: "למה עזבת אותנו ככה פתאום?"

ר"מ: מבט חודר, עם הרבה כאב בעינים, שמאשש את חשדותיי.

אני: "מה שלומך, הכל בסדר?"

ר"מ: "ברוך השם."

אני: "סיפרו בשעתו, כי את הכסף שהשקעת בהקמת החצר, השגת כהלוואה מהבנק עד שתווסד הנהלה מסודרת ומערכת גיוס כספים, מה עכשיו, מי פורע את התשלומים החדשיים לבנק?"

ר"מ: "אני."

אני: "היתכן? אתה פורע את החוב בעצמך? מאיפה?"

ר"מ: שוב פעם המבט הכאוב.

אני: "מה יהיה?"

ר"מ: "יהיה טוב בעזרת השם".

אני: "איך אתה מחזיק מעמד?"

ר"מ: "יש מנהיג לבירה."

מספר רגעים עמדנו שותקים, ואז הוא חייך נוגות, איחל לי הצלחה, והמשיך לצעוד חפוזות לעבר בית המדרש הסמוך, נכנסתי אחריו בלאט, וראיתיו שקוע בלימודו.

לאחר מספר ימים חזרתי לארץ, אולם מבטו החודר של ר' מרדכי, המבט הכאוב והמיוסר, צף שוב ושוב מול עיניי, ולא נותן לי מנוח. מה עוללו לו שם בשומרי אמונים? למה? איך נוטשים ככה אברך יקר הנאנק תחת עול חובות לא לו? מה קורה כאן?

[עם הזמן ערכתי תחקיר כלשהו בנושא, הצלחתי לשים את ידי על ממצאים די מעניינים, כמו למשל מכתב מרגש אותו כתב ר' מרדכי לחסידי שומרי אמונים, מספר חדשים אחרי שהוא עזב, המכתב כנראה לא נשלח לבסוף. בינתיים קבלתי עוד מספר נתונים מעניינים, הצד השווה שבכולם שהם מתארים בפניי תמונה די מזעזעת, אולם לפני הסקת מסקנות אני פונה אליך, יתכן כי "בעולמם של חרדים" ישפוך אור חדש על הפרשה...]