לאחרונה, מתפרסמים באתרך, ידיעות חולניות, שהצליחו להוציא אותי משלוותי ולדפוק על השולחן ולומר – "חולי נפש, עד כאן!"
אני מדבר, על הטמטום הגדול ביותר שראיתי אי פעם - וזה בנוגע לאלו שיש להם בעיה עם בקבוקי ה'קוקה קולה' החדשים, או יותר נכון עם הגימיק הפרסומי הנחמד מאד של חברת קוקה קולה - להדפיס שמות על הבקבוקים, בין היתר שמות של נשים.
אינני בטוח אם הכוונה שלכם בידיעות הללו היו כדי ללעוג לאותם מטורפים ששם של אשה על בקבוק מצליח להטריף את דעתם, או שמא היה בזה קורטוב של רצינות ואז הבעיה היא כפולה ומכופלת.
אינני פרסומאי ועל אחת כמה וכמה שאני לא עובד בשירות קוקה קולה. כן, אני עיתונאי במקצועי במגזר החרדי ואני חש שהאיוולת גובלת בטמטום משווע שעוד לא ראו אבותינו מאז ימי חלם.
לצערי, יש בינינו קבוצה של "הלומי-מוח", או ליתר דיוק - "חולי רוח" שכאשר אישה חולפת לצידם על שפת המדרכה או במורד המדרגות. חלקם נדבק באופן אוטומטי לקיר הסמוך, כשהם אחוזים סרעפות כאילו תקף אותם שד. הם מתחילים לטפס על הקירות מה שנקרא באידיש – "קריכען אויף די גלאכע ווענט". במקום שמחשבותיהם יהיו אלו שיידבקו ויטפסו על הקיר בעוד הם עצמם יצעדו ישר כמו בני אדם כאילו לא קרה דבר, הם נותנים לגופם להיצמד ולטפס על הקיר אבל המחשבות שלהם – כל הראש שלהם כולו אפוף בתוככי האישה שחלפה זה עתה לצידם.
חולי הנפש הללו – היצורים החלשים הללו, שאין להם כוח הישרדות מול היצר ולו בכדי שהם יוכלו ללכת ישר ברחוב עם עיניים מושפלות ולחשוב על משהו רוחני באותם רגעים, הם אותם אנשים חולים שבקבוק קולה מערערת להם את הנפש. וכל זאת מדוע? בגלל שהם ראו שם של אישה. הכיצד אם בכלל, הם יכולים לפתוח חומש? איך הם מסוגלים לקרוא את ההפטרה בכל שבת או בכלל הם רחמנא לצלן קראו את מגילת רות בחג מתן תורה??? אוי ויי השם ירחם, נדמה לי שהזכרתי כאן שמה של אשה בשם "רות". האם הם עדיין חיים, או שיש להזעיק את זק"א כדי להחיות אותם בהנשמה מלאכותית???
לאנשים האלה מתוכנו יש מחלה או יותר נכון – הפרעה קשה. להפרעה הזו קוראים "OCD"!
ולא, לא מדובר על ההפרעה הטרדנית כפייתית שראשי התיבות שלה היא OCD - Obsessive Compulsive Disorder, אלא ראשי תיבות של הפרעה שנקראת Obsessive Chasidhic Disorder או בעברית – ההפרעה החסידית הטורדנית.
במובן מסוים, ובייחוד כאשר עידנים של ימי התנ"ך והמאה ה-21 נצלבים זה מול זה בחברה החרדית, הריחוק או הניתוק מכל מה שמזכיר את צילה של האישה, כאשר זה נעשה מתוך ציות עיוור וללא הבנה, ממזמן חדל להיות עניין של דת או הלכה.
נתאר לעצמינו מה היה קורה אילו אי מי בחברה שלנו היום, היה מעמיד במבחן, לדוגמה, את קיומו של היום אותו הכתירו חכמינו - כהיום שלא היו ימים טובים יותר ממנו לישראל. הכוונה לט"ו באב, בו "היו בנות ירושלים יוצאות בכלי לבן וחולות בכרמים. ומה היו אומרות? בחור, שא נא עיניך וראה. אל תיתן עיניך בנוי, תן עיניך במשפחה. שקר החן והבל היופי, אישה יראת ה' היא תתהלל".
הן, אמנם העבירו את המסר היהודי הטהור והנצחי, שלא היופי החיצוני הוא העיקר, אלא האישיות והפנימיות, המשפחה ויראת שמים. אך בימינו אנו, מחזה שכזה הוא מוקצה מחמת מיאוס במגזר שלנו, גם אילו היה נושא מסרים טהורים או אפילו את חותמו של הכהן הגדול בכבודו ובעצמו.
מי מדבר אילו היה רב או צדיק הגדול ביותר בימינו כותב ספר בשבחו של הקב"ה, בסגנון או רק בדמיון למה שכתב החכם מכל האדם שלמה המלך ע"ה בשיר השירים, אני בטוח שבימינו היו שורפים ומעלים את אותו צדיק על המוקד יחד עם ספרו.
אני ממליץ בחום, לכל אלו מהחולים למהר ולטפל בעצמם בדחיפות, כדי ללמוד איך צועדים ישר על המדרכה ולמרבה הפלא – על הדרך גם ילמדו, איך אפשר לשתות כוס קולה בלי לחשוב על טלי או ליאת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.