ראשית ברצוני להודות לך על שפרסמת את דברי.
לאחר שראיתי את דברי המגיבים על דברי בענין זה, ואת טענותיהם שאין בהם ממש. ברצוני להבהיר את הדברים.
בבקשה אנא פרסם את הדברים הבאים שנכתבו לאחר שנשמעו כל טענותיהם, מחובתך לפרסם  שיהיה קצת איזון  בין הצדדים  ולא אחד מול חמשה. 

  בענין מדוע הוקדמו לצדקה תלמידי מיר לתלמידי ישיבת ת"ת חב"ד בשנחאי.

ראשית נשאלת השאלה, איך ניתן לדון על מקרה שהיה לפני שבעים שנה ולהתקיף ת"ח בבוטות ובלא להניד עפעף?  האם מישהו מכיר את מכלול השיקולים והאם מישהו מכיר את כל הנתונים האובייקטיבים שהיו אז? היכן הצניעות היכן ההגינות והיכן הישרות? מעט מכל אלה לא יזיקו למגיבים ולכותבים. העולה מהפוסטים ומהמגיבים שכל דבריהם מבוססים על שמועות ורכילות של ההמון.  

לאחר עיון במכתבם של תלמידי חב"ד בשנחאי ומהמידע המצוי באתרי חב"ד עולה כך:

א.     במכתבם של תלמידי שנחאי לחתנו של האדמו"ר הריי"ץ  מהר"ר שמרי' גור-ארי' ז"ל מכ"ה תשרי תש"ו [ניתן לראותו באתרי חב"ד] הם לא מזכירים ואפי' ברמז שמישהו מת בגלל כספים אלו שנמנעו מהם. ואדרבה הם כותבים להרב גור אריה "לכולנו ב"ה שלום".  הרי שקרים אתם דוברים!  אף אחד לא מת עקב פרשיה זו.
ב.    במכתב לא מוזכר כלל שמו של הגר"א קוטלר זצ"ל שכביכול נתן את ההוראה,  מוזכר שמו של רב אחר שנתן את ההוראה. נטפלתם לת"ח שלכאו' אין לו שום קשר להחלטה.
ג.       מהמכתב עולה כי הויכוח היה על כספים מסוימים בלבד שהגיעו לעתים רחוקות, אבל מתברר מאותו מכתב שהיו גם היו מקורות אחרים לתמיכה, וכל ישיבה וישיבה קיבלה ישירות את התרומה שלה.
ד.    מהמכתב עולה גם כי רוב הכספים האלו שאנו דנים בהם, לאחר לחץ, תלמידי חב"ד קבלו את הכספים.
ה.    בשו"ע יו"ד [רנ"א סעיף ט'] מפורש, כי שלכו"ע הדין הוא שכל הגדול בחכמה קודם לחברו בצדקה. יש לזכור כי הכספים היו מצומצים ביותר (גם בפיקו"נ ממש ההלכה היא שמקדימים - אבל כאמור לא מדובר בזה) ע"ש.
ו.     אף אחד לא בא לזלזל חלילה בתלמידי חב"ד הצעירים. ברור שהיו ביניהם בחורים טובים וחשובים ואולי היו ביניהם אז בגילם הצעיר כמה ת"ח. אבל מי שמתבונן בעינים אובייקטיביות, יודה שתלמידי ישיבת מיר היו גדולי תורה מפורסמים בכמה רמות מעל תלמידי חב"ד. גם אנשי חב"ד מודים בזה. אולי בגלל הפרשי הגיל הגדולים,  כמו"כ לא היו שם זקני חב"ד, ולכן הוקדמו,.
ז.     אציב אתגר לכל המתלהמים שאינם מוכנים לקבל שתלמידי מיר היו גדולי תורה שזכאים לקדימות בצדקה, שיבדקו את עצמם האם הם מכירים את השמות דלהלן: הגאון ר' חצקל לוינשטיין משגיח דישיבת מיר הגאון ר' שמואל בירנבוים ראש ישיבת מיר בארה"ב הגר"ח שמואלביץ וחתנו ר' נחום פרצוביץ ראשי ישיבת מיר בא"י, הגר' מיכל פיינשטיין חתן הרב מבריסק ר"י בית יהודה ב"ב, הגר"ח מיליקובסקי חתנו של האדמו"ר מאמשינוב (השתדכו בשנחאי) ר' לייב מלין ר"י תורה ודעת, הגאון ר' ראובן פיין, הגאון רא"ל בארון ר"י מרכז התורה מונטריאול, הגאון ר' אריה ליב בקשט ר"י דטרויט, הגאון ר' אריה ליב בארון ר"י מונטריאול, הגאון ר' אבא ברמן ר"י עיון התלמוד וכו' וכו', לעומת תלמידי ישיבת חב"ד, שהיו בעיקר צעירים.
   אם יתעקשו לומר שהיו בישיבת חב"ד ת"ח גדולים ברמה של הנ"ל, מ"מ, לא היה ידוע בשעתו לראשי הוועד, ואין לדיין אלא מה שעיניו רואות. , .
ח.    אציב בפניכם אתגר שני, אם היו מקדימים את הצדקה ונותנים רק לאדמור"י חב"ד ונשותיהם, גם אז הייתם מתלהמים? או אולי הייתם מסכימים שאדמור"ם קודמים לאחרים.
ט.    הרב אשכנזי רבה של שנחאי היה חסיד חב"ד והוא דאג והיה פטרון לתלמידי חב"ד, בשנחאי היתה קהילה יהודית אשכנזית שהזמינה את הרב אשכנזי לכהן כרבם, בשנחאי היו בעלי חניות יהודים מבוססים כלכלית, והרב אשכזי התרים אותם. אבל לתלמידי מיר בשנחאי לא היה פטרון  שידאג להם. (אין דברים אלו באים לומר חלילה שהרב אשכנזי לא דאג לתלמידי מיר). אולי זה היה השיקול של הקדימות.
י.     תלמידי חב"ד מצבם היה טוב יותר מתלמידי מיר, היה להם אבא והוא האדמו"ר ששהה אז בארה"ב [הגיע לארה"ב בפברואר 1940] שדאג להם בתמיכה ועזרה עצומה, גם חסידות חב"ד השקיעה מאמצים גדולים לעזור להם, הוא השיג להם ויזות ואשרות.
יא.   הביקורת על המקרה של ד"ר ר' משה חיגר מוכיח שוב את ההתלהמות העדרית של מגיבים למיניהם שמוחם אינו מסוגל להבין... אם נצא מנקודת הנחה שכל הפרטים שכתב נכונים, ראש הישיבה הורה לו משהו עקרוני מסוים והוא התעקש והמרה פי רה"י, ולכן סלקהו מהישיבה, כך שבאותו הרגע שהוא לא נמנה בין תלמידי הישיבה, אסור לרה"י לתת לו ממון שמיועד לישיבה, כי 'אין מעבירים מצדקה לצדקה' אין מעבירים מצדקה לישיבה לצדקה של עניים, אנשים תרמו לללמוד תורה ולא לעניים, ולכן נמנע מלתת לו מכספי הישיבה, ועמיתו רה"י השני תמך בו מממונו הפרטי.  
יב.   ניתן לשער שהיו עוד סיבות להחלטה על חלוקת הכספים בדומה לסיבות שהוזכרו בסעיפים ט' וי', אבל גם ללא טעמים אלו ההחלטה צודקת הלכתית ומוסרית.
יג.  בענין האדמו"ר מאמשינוב, לא הגיעה שום הוראה מרחוק לא לתת לו כסף, אלא זו היתה החלטה מקומית ולא ברור מה היו שיקוליה ומה היה שם.   
יד.  אם האדמו"ר מאמשינוב היה חושב שראשי ישיבת מיר לא התנהגו בהגינות עמו  ועם חב"ד, הוא לא היה לוקח לו לחתן מתלמידי ישיבת מיר.
טו.  עצם זה (שטוענים) שהרב קוטלר תבע את הרב אשכנזי בדין תורה, מוכיח שהיו לו שיקולים הלכתיים נטו, ופעל ע"פ דיני קדימה המפורשים בשו"ע, דאל"כ לא היה מעיז להתבזות בפני ב"ד ובפני העולם. רבותי, חשבו קצת בהגיון, אין לך ראיה גדולה מזו.  
     טז.  הרי נצטווינו לדון אדם לכף זכות אפי' הוא מהמון העם כ"ש לאנשי תורה ות"ח [רמב"ם מו"נ בהקדמה] כל הרוצה להיעלב בכוח להסית להעליל ולהמציא שקרים, שיבוסם לו לתקוף על בסיס השערות ולבזות ת"ח, על אף שמסבירים לו שוב ושוב שפעלו ע"פ ההלכה של דיני קדימה לצדקה, לא מת אחד מהם ולא היתה כוונה לפגוע בהם, אבל כנראה קשה להוציא מהראש של אנשים מיתוס שגדלו עליו, זו בעיה שאין לה פתרון קל.
  
בתודה וברכה שירבה כבוד שמים וכבוד התורה  מ ב.